מטיילים חופשי

נסענו במדבר, מרחבים של שממה… ופתאום, ראינו בנינים באופק. לאס וגאס מולינו, עיר בשממה. ופתאום בבת אחת, מלא כבישים ומכוניות ומחלפים ושלטים ובלגן! הגענו ללאס וגאס!

נסענו בשדרה המרכזית אשר נקראת ה"סטריפ". הכל רק בתי מלון. אבל לא סתם בתי מלון… כל בית מלון זה בניין ענק ומיוחד. חנינו בחניה של בית המלון והחלפנו את תלבושת המטיילים הזרוקים לתלבושת של בליינים…
נכנסו לבית המלון כמובן ישר לקזינו. הקצבנו לעצמנו 20 דולר להימורים. לא משנה מה, אחרי 20 אנחנו מפסיקים. הסתובבנו בקזינו, הכל מלא אורות וצלילים, חוויה כל כך הפוכה מהשקט של המדבר אבל בהחלט חוויה מהנה. הכנסנו דולר למכונה. טיקטיקטיק… המכונה מסתובבת והופ הלך הדולר. הסתובבנו וחיפשנו מכונה שאנחנו מתחברים אליה. הכנסנו דולר, טיקטיקטיק, צ'יצ'ינג! על הפעם השניה הרווחנו 19 דולר! איזה כיף!

אחרי הקזינו, יצאנו החוצה, הסתובבנו קצת ומהר מאוד גילינו שאין מה לעשות בחוץ. כל האקשן בפנים, בתוך הבתי מלון. כל העיר בתוך בתי מלון! זה משהו מטורף… נכנסו לבית מלון ונציה, והסתובבנו לנו ברחובות של ונציה כשלמעלה שמיים כחולים ואנו הולכים לאורך התעלות כאשר גונדולות בהם שטים תיירים…

אחרי שהתעייפנו, נסענו לחברים שלי אשר גרים ממש ליד לאס וגאס. אלו אותם חברים אשר התארחתי אצלם בבקתה ב"ביג בר" ממש בתחילת הטיול. הם קיבלנו אותנו יפה בביתם הצנוע, ולאחר שנחנו קצת, הם לקחו אותנו לארוחת ערב ולהסתובב בעיר.
ללא ספק, הקסם האמיתי של לאס וגאס נגלה בלילה. אורות צבעוניים, הכל מואר, מהבהב, מזמר, מתפוצץ, מסתובב, משפריץ מים, רושף אש ומה לא… צפינו במזרקה המזמרת ובהר הגעש המתפרץ. הכל כמובן, שייך לבתי המלון.
לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת ערב נחמדה.

ככה בילינו לנו עוד יומיים בלאס וגאס. מטיילים בתוך בתי המלון, כאשר בכל אחת יש חוויה אחרת. באחד מצאנו את מגדל אייפל, באחר מצאנו אריה אמיתי מסתובב. באחד ראינו את פסלים רומאים ובאחר הסתובבנו בתוך פרמידה מצרית… אכלנו בבופה, שתינו פינה קולדה והימרנו עוד קצת, לא הרווחנו עוד פעם…

זהו, סיימנו את הסיבוב הגדול במערב ארצות הברית. אבל זה עוד לא נגמר… הגיע הרגע לחצות את ארה"ב לצד השני! כן כן, אנחנו עכשיו צריכים להגיע לחוף המזרחי,לדיסני וורלד באורלנדו פלורידה. 4,000 קילומטר של נסיעה לפנינו! זה טירוף, זה פסיכי, ואנחנו מתכוונים לעשות את זה בשבוע. אנחנו חוששים מהדרך, גם לנו וגם לאוטו דרך ארוכה ואולי לאחד מאיתנו ימאס במהלך המסע… למרות החשש אנחנו מתרגשים מההרפתקאה שלפנינו.
בדרך תכננו כמה עצירות קטנות, והתחנה הבאה שלנו היא – סדונה. יישוב במדבר אשר בסביבתו מתחבאות מערבולות אנרגיה מיוחדות…

View Larger Map

הדרך לסיאטל הייתה מיוחדת. במקום לנסוע, עלינו על מעבורת. פשוט חנינו את האוטו במעבורת, שטנו לנו בנחת עד לסיאטל, התנענו את האוטו והמשכנו לנסוע…

מעבורת לסיאטל

הגענו לסיאטל לעת ערב ונהננו מתצפית על העיר בשקיעה.
סיאטל (Seattle) היא העיר הגדולה ביותר בצפון-מערב ארה"ב ובוושינגטון. זו עיר מיוחדת, הים וחצי-האי אולימפיק נפרשים במערבה, והפסגות מכוסות השלג של רכס הקסקייד מתנשאות במזרחה.
סיאטל היא עיר איכותית מבחינת מוזיקה וטכנולוגיה, רבים וטובים יצאו ממנה. במוזיקה: ג'ימי הנדריקס, נירוונה, פרל ג'אם, אליס אין צ'יינס ועוד. בטכנולוגיה מייקרוסופט למשל.
הסתובבנו קצת במרכז העיר, אבל ירד גשם והיה קר אז נסענו לביתה של לידייה.

תצפית על סיאטל

גם בסיאטל מצאנו איפה להתארח דרך "גלישת ספות" (CouchSurfing). הגענו לבית של לידייה לעת ערב. דפקנו בדלת ולהפתעתנו פתחו לנו את הדלת ההורים שלה. מסתבר שלידייה גרה אצל ההורים שלה וכל המשפחה שלה מארחת אותנו. קיבלו אותנו יפה מאוד ובמהרה ירדנו למרתף, שם חיכתה לנו מיטה גדולה ונוחה. ישנו כל כך טוב במיטה הנוחה, קמנו בבוקר ונסענו ב"רכבת העילית" אל השוק הגדול של סיאטל.
השמש זרחה והגשם פסק ממש לכבודנו, הסתובבנו בשוק, נהננו מהמראות והטעימות, אכלנו "פריושקי" שזה מאפים רוסיים מאוד טעימים וביקרנו בסניף הסטארבאקס הראשון בארה"ב…
סיימנו את הערב במסעדת דגים טובה ברציף על המים, נהנים מהאוכל ומהשקיעה.

חזרנו לבית של לידייה ולהפתעתנו היא הזמינה אותנו ל"סיבוב בארים" בסיאטל איתה ועם חברים שלה. היה קצת מוזר כי הבארים אליהם הם בחרו ללכת הם בארים "גאים"… אבל בכל זאת נהננו מאוד.

למחרת נפרדנו מלידייה ומשפחתה ונסענו למוזיאון המוזיקה המיוחדת בסיאטל. רק לא היה בתכנון ששוב הואן שלנו יבגוד בנו. ניסינו להניע והוא לא הניע. נסיתי שוב ושוב, צעקתי עליו  (בוא לאבא!), ביקשתי ממנו ולבסוף הוא הניע – ישירות למוסך. הלך הסטארטר, עוד $300 הלכו. אנחנו חוסכים כל גרוש ופתאום בום. 300 דולר ברגע. קיבלנו את זה, אין מה לעשות, זה המחיר של לקנות רכב ולא להשכיר.
הסתובבנו במוזיאון המוזיקה (שהיה מיוחד במינו), לקחנו את האוטו מהמוסך והתחלנו בנסיעה צפונה והחוצה מארה"ב – אל ואנקובר שבדרום קנדה – אחת הערים היפות בעולם, כך נאמר!

View Larger Map

הגענו אל העיר "בנד" (Bend), עיר קטנה ויפה, ליד נהר ובין ההרים המושלגים. גל הקור המשיך לשרור באזור ו"נהננו" מטמפרטורות מתחת לאפס. ללכת לישון באוטו ב-3 מעלות מתחת לאפס יכול להיות לא נעים, אבל בלילה התחפשנו לעוגת שכבות (שאל, שמיכת פליז, סדין, שמיכת פוך, עוד שמיכת פוך) והיה בסדר גמור.
אני כהרגלי התעוררתי בשש בבוקר, בקפור איימים ונכנסתי לסטארבקס הקרוב. כמה שאני אוהב את סטארבקס… כל כך נעים להכנס מהקור לחדר הנעים והחמים מלא בריחות מהבילים של קפה טרי, לשבת עם קפה חם, לפתוח את המחשב ולעבוד כאשר מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע. יש לי חשמל, אינטרנט ואף אחד לא אומר לי כלום במשך שעות…
לאחר יום מנוחה נחמד ב"בנד", שמנו פעמינו לעבר "פורטלנד" (Portland), העיר הגדולה ביותר במדינת אורגון.

פורטלנד (Portland) היא העיר הגדולה ביותר במדינת אורגון. לאורכה נמצא נהר הווילמאט ומדרומה נהר הקולומביה. העיר ידועה באופיה הליברלי ובתמיכתה באיכות הסביבה.
כמה ימים מראש, מצאנו בפורטלנד דרך CouchSurfing (גלישת ספות) את אריק, בחור נחמד אשר הסכים לארח אותנו בביתו.
הגענו לפורטלנד ונסענו ישר לביתו של אריק, הגענו והתקבלנו בזרועות פתוחות על-ידי אריק ושותפיו לדירה. דיברנו והכרנו ואחרי שהתעייפנו פרשנו לישון – מיטה במרתף עם שירותים צמודים, במיוחד בשבילנו! כמה כיף לישון בבית ולא באוטו מדי פעם!

ביום המחרת הסתובבנו בעיר. יפה ורגועה. ביקרנו בגן יפני שאפשר לומר שהיה מרגיע ומהפנט.

למרות החוויה החיובית בגן היפני, כשהגענו לאוטו החוויה הייתה קצת פחות חיובית. ניסיתי להניע, והאוטו לא מניע. שוב אני מנסה, הואן שלנו משתעל אבל לא מניע. "בבקשה תניע!" ניסיתי שוב. אבל הואן שלנו שבק חיים. התעייף מהדרך הארוכה. התחברנו לאינטרנט הסלולרי (טוב שיש כזה), ומצאנו גרר. הוא הגיע וגרר אותנו למוסך שכונתי. המוסכניק האסיאתי עם המבטא המוזר איבחן את המחלה כ- "Nooo Fueel Puuump"(הלכה משאבת הדלק) ונתן לנו מחיר של 280$. אנחנו חוסכים כל גרוש ומכה כזאת היא לא נעימה. אבל מה לעשות, זה המחיר שמשלמים כשמחזיקים רכב…
למזלנו הרב זה קרה בעיר, כשיש לנו איפה להתארח ולא באיזה חור באמצע הדרך. המוסך היה קרוב לבית של אריק אז הלכנו אליו ברגל. בלילה הוא לקח אותנו לפאב מיוחד במינו – בית ספר קטולי ישן אשר הוסב לפאב-נופש. בבניין כמה חדרים, לכל חדר אופי מיוחד משלו. יש גם מבשלת בירה, מאפייה, חדר קולנוע ובריכה מחוממת.

ביום השני שלנו בפורטלנד, למדנו להכיר את התחבורה הציבורית ושמחנו לראות שהתחבורה הציבורית בפורטלנד כל כך טובה, עד כדי כך שכל עיר בעולם יכולה ללמוד ממנה. את רובו של היום בילינו ב-"Powell's Books" (הספרים של פאוול) שהיא חנות הספרים העצמאית הגדולה ביותר בארה"ב ועל מדפיה יותר ממליון ספרים חדשים ומשומשים. נהננו מאוד מהחנות, מעיינים ללא הפסקה בספרים מרתקים ונהנים מהאווירה.

ביום המחרת אמרנו שלום למארחים שלנו ולפורטלנד, והמשכנו בנסיעה צפונה, לפארק הלאומי אולימפיק (Olympic National Park) דרך מפלי נהר הקולומביה.

View Larger Map

טוב אני מתרגשת. זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג. כבר התרגלתם לאור? טוב לא נורא תתחילו להתרגל גם אלי

אני בארצות הברית כבר יותר מחודש ורק לפני כמה ימים נפגשתי עם אהובי והתחלנו לטייל ביחד. התחלנו מסע מופלא של 3 חודשים ברחבי ארצות הברית וקצת קנדה וממה שנראה עד עכשיו מצפה לנו חוויה מטורפת והזויה ביותר.

אז מה עבר עלי עד עכשיו? אחת אחות מדהימה בפילדלפיה, אחת אחיינית מטריפה שלא ראיתי כבר יותר משנה והתאהבתי בה מחדש (לא יאמן כמה כלפתה ילדה בת 4 יכולה להיות), התרגשות ממדידת שמלות כלה בפעם הראשונה, התאחדות עם בחור אחד מדהים שבמקרה הוא גם ארוסי, חוויה מטריפת חושים ביוניברסל סטודיוז, "מצב ואן" הראשון שלי, שיטוטים ברחובות LA העשירים, הכנסת אורחים לבית לארוחת חג מאנשים שבכלל אנחנו לא מכירים וחווית הגלישת ספות הראשונה שלי.

כן כן כל יום קורים דברים חדשים ומעניינים ומה שמדהים בכל זה שאנחנו בטיול דל תקציב אז משתדלים לבשל לעצמנו ולישון או בואן או על ספה של מישהו. וזה ממש מגניב איך אפשר להסתדר בצורה מעולה (והייתי אומרת שהסתדרנו) עם זרימה, יציאה מקיבעון המקובל והראוי ועשיה של דברים בצורה קצת אחרת. כן כן כל האמהות ההיסטריות שאומרות לנו לא לישון ברכב ושטויות אחרות, עוד לא התנפל עלינו איזה פסיכי אמריקאי באמצע הלילה ואנחנו מקווים שימשיך כך. כמובן שיכול להיות שיש כמה מטורפים בארצות הברית אבל בכל זאת שווה לנו לקחת את הסיכון ולטייל טיול מדהים ברחבי הארץ כי אחרת זה לא היה מתאפשר לנו תקציבית.

אני ארחיב קצת מה עבר עלינו בימים האחרונים מאז שפגשתי את אור, הגעתי לLA- אחרי טיסה די ארוכה בהתחשב בעובדה שזאת טיסה בתוך ארצות הברית. אני יורדת במדרגות הנעות ומי מחכה לי שם עם שלט שכתוב עליו "צמפי" טוב ניחשתם נכון – אור. זה היה ממש מרגש ומוזר, בחודש וחצי שהייתי לבד אז בהתחלה ממש התגעגעתי והיה לי קשה להיות לבד אבל אחרי זה כבר דברים זרמו לי ואמרתי לעצמי טוב זה המצב זאת רק אני עכשיו ודי התרגלתי. אז כשנפגשתי איתו שוב פתאום הבנתי עד כמה הוא היה חסר לי, המפגש היה ממש מדהים והיה התחלה נהדרת לתחילת מסע מופלא. נכנסנו לטרטל (הבית על הגב שלנו) וכהפתעה אור לקח אותי למוטל חביב ללילה הראשון שלי איתו, היינו קצת בחדר התארגנו ויצאנו לשדרת הכוכבים, לסיבוב בעיר ויצאנו למסעדה איטלקית נחמדה. למחרת וביום שאחרי יוניברסל סטודיוז, היה שם ממש כיף, התרוצצנו בין המתקנים והרגשנו כמו ילדים גדולים. אתמול הסתובבנו בבברלי הילס, וברודיאו דריב.

בשדרת הכוכבים

Universal Studios

Universal Studios

Rodeo Drive

המכונית החדשה של אור

בערב נפגשנו עם אסף (הכרנו אותו דרך קווץ סרפינג בזמן שחיפשנו מה לעשות בחג) בחור ישראלי נחמד שפתח בפנינו בנדיבות את ביתו ונסענו לארוחת חג ראש השנה אצל משפחה ישראלית/אמריקאית בOC- )כן כמו הסידרה). אז איך הגענו אליהם, חח קשר קצת מוזר ומסובך את אסף רק פגשנו עכשיו בפעם הראשונה הוא הכיר את אלכס לפני שבוע גם דרך קווץ סרפינג, אלכס הזמין אותו לארוחת חג ובגלל שהתארחנו אצל אסף גם אותנו, והארוחת חג היתה אצל חברים של ההורים של אלכס, כן אמרתי לכם שמסובך. מה שמדהים הוא שלמרות שאין לנו שום קשר אליהם, הכנסת האורחים היתה פתוחה ומדהימה! הם נתנו לנו הרגשה של בית קיבלו אותנו כחלק מהם והעברנו איתם ערב נהדר. עכשיו בוקר יום שבת ואני יושבת על המיטה בחדר אורחים של אסף.

ארוחת ראש השנה

היום אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון סאן פרנסיסקו מבטיחים לעדכן אותכם בהמשך חוויתינו.

דרך צלחה לנו!

מאיה

מה אם בכל מקום בעולם היה לכם מקום להתארח? מה אם בכל מקום בעולם, היה מישהו שיפתח בפניכם את הלב? זה בדיוק הרעיון של האתר CouchSurfing. זו קהילה ענקית, של אנשים מכל העולם שרשומים באתר למטרה אחת – לארח ולהתארח.
בכל מקום בו אתם נמצאים בעולם, אתם יכולים למצוא מישהו נחמד שיארח אתכם בביתו.

וכך עשיתי בכמה ימים האחרונים… מצאתי באתר מישהו מהאזור, יצרתי איתו קשר והוא הסכים בשמחה לארח אותי בביתו. קוראים לו וולטר, בן 26 מעיירה שנקראת Running Springs.
ביום שישי הגעתי אליו הביתה, בקתה יפה בכפר המשקיפה על היער וההרים. בבקתה אפילו היה לי חדר משלי. הוא קיבל את פני בשמחה ולאחר זמן קצר יצאנו ביחד לבלות. נסענו למרכז בילוי פה באזור ופגשנו שם חבר שלו, גם נחמד מאוד.
ביום שבת נסענו ללוס אנג'לס, הלכנו למוזיאון, הסתובבנו בעיר והלכנו למופע רוק במועדון מפורסם.

וולטר ואני

וולטר, דילן ואני

במועדון Troubadour

התחברתי איתם במהרה. איזה כיף! חברים חדשים, בקתה בהרים…
ביומיים הבאים עבדתי במהלך היום ליד האגם ובערב חזרתי לבקתה של וולטר.

שקשוקה!

המרפסת בבקתה

בעבודה...

אני מאמין שבמהלך הטיול נעשה עוד CouchSurfing. בעיקר בערים, כשקצת קשה לישון בתוך הואן, מה יותר טוב מלהתארח אצל אנשים נחמדים?

מבחינת העבודה עדיין לא קל. למרות שעל פניו זה נראה מדהים – אני עובד במקומות אקזוטיים ובכל זמן שרק ארצה, זה היה הרבה יותר טוב אם באמת הייתי עושה כסף. אז אני מטייל בהרבה יותר צמצום ממה שציפיתי והתחושה היא לא כל כך נעימה, אבל בכל אופן – טיול ארוך לפנינו והרפתקאות לרוב, ואני בטוח שיהיה מדהים.

מחר אני אוסף את מאיה מהשדה תעופה בלוס אנג'לס! סוף סוף, אחרי 40 ימים בהם לא התראנו, אנחנו ניפגש. זה כיף ומרגש. נהייה ביחד כמה ימים בלוס אנג'לס ונחגוג שם את ראש השנה. לאחר מכן נתחיל בנסיעה צפונה למסע המשותף שלנו בארה"ב!