מטיילים חופשי

בצהריי היום נפרדנו מהחברים אשר אירחו אותנו בלאס וגאס, והתחלנו בנסיעה המטורפת. לפנינו בערך 4,000 קילומטר, עד לאורלנדו פלורידה בחוף המזרחי.
בדרך עצרנו בסכר ההובר (Hoover Dam) שהוא סכר ענק במדבר ותחנת חשמל מבוססת על מים. ראינו את המבנה העצום באמצע המדבר לעת שקיעה והמשכנו בנסיעה.

נסענו קצת בחושך עד שמצאנו מקום לעצור לשינה. יום למחרת נסענו לסדונה. סדונה היא עיירה במדבר המוקפת בסלעים והרים אדומים וזה אחד הדברים שמייחדים אותה. הדבר השני שמייחד אותה הוא "מערבולות אנרגיה" מיסטיות… יש הטוענים שבאזור מסויימים ליד העיירה, ישנן מערבולות אנרגיה אשר יכולות להעניק הרגשה טובה ואף לרפא מחלות. הגענו לעיירה בערב, הסתובבנו קצת, בישלנו ארוחת צהריים בפארק המקומי וסגרנו את היום…
למחרת קמנו בבוקר ויצאנו למסלול טיול אשר מוביל אל מערבולת אנרגייה. המסלול היה מדהים – טיפוס על הר בצבע אדום. טיפסנו למעלה טיפוס לא קל אך מהנה, הגענו לפסגה ובעצם למרכז של מערבולת אנרגיה. הרגשנו טוב, אבל נו, הרי ברור שנרגיש טוב! כרגע טיפסנו חתיחת טיפוס מאומץ ובסופו הגענו לנוף מדהים בפסגה! אנחנו לא האמנו שיש שם איזה מערבולת קסמים מיוחדת… לדעתי זה פשוט הכוח של הטבע, וזה נמצא בכל מקום.

אחרי הטיול המשכנו לנסוע. נסענו ונסענו… יצאנו מאריזונה והגענו לניו-מקסיקו. המדינה הכי נידחת שהיינו בה. פשוט מדבר ושום דבר מעניין. היו לנו נסיעות של שעות בכביש ישר במדבר. בדרך כלל אני אוהב לנהוג, אבל זה היה מתיש… זה כמו לנסוע בחלל, אתה נוסע ונוסע, שעות על גבי שעות וכלום כמעט לא משתנה – מדבר!
באחד הלילות שלנו בניו-מקסיקו, הגיע הלילה וכרגיל הלכנו לישון בואן. בחוץ היה 6 מעלות צלזיוס. לא כל כך קר. התקרבלנו בשמיכות והיה נעים. בבוקר קמנו קפואים מקור, הסתכלנו על הטמפרטורה והיינו המומים – 7 מעלות מתחת לאפס! כן, ישנו באוטו כשבחוץ קפור ושרדנו את זה! כל האוטו היה מכוסה שכבת קרח! אני נכנסתי למקדונלדס לשתות קפה ולעבוד קצת עד שהאוטו יפשיר. השעה הייתה 5 בבוקר והמקדונלדס היה מלא בזקנים שפטפטו באנגלית "יאנקית" במבטא כבד… מאיה המשיכה לישון בקפור… לאחר שעה קלה השמש זרחה, הקרח נמס והמשכנו בנסיעה.

התחנה הבאה שלנו בדרך הייתה רוזוול. רוזוול היא עיירה נידחת בניו-מקסיקו, אשר בשנת 1947 התרסק בה עב"ם עם חייזרים. או לפחות ככה אומרים. יש הוכחות יש עדויות, אבל הממשלה עדיין מכחישה. הגענו לרוזוול, אני ביקרתי במוזיאון העבמים (אני חנון! אני יודע…) ומאיה השתעממה.

עזבנו את רוזוול והמשכנו במדבריות… ביומיים שלאחר מכן חצינו את טקסס ועזבנו את המדבר, הגענו ללואיסיאנה ונסענו מעל ביצות ענקיות, עד שהגענו לניו-אורלינס!
ניו-אורלינס היא עיר של ג'אז ומוסיקה. הגענו בלילה וחנינו ברחוב. לבשנו בגדים ליציאה ויצאנו להסתובב ברחובות. האווירה בניו-אורלינס מיוחדת, מוסיקה נשמעת מכל עבר ואנשים ברחובות. נכנסו למועדון ג'אז, רקדנו לצלילי הופעה חיה, שתינו ונהנינו.
סגרנו את הלילה והלכנו לישון בואן, ברחוב במרכז ניו-אורלינס. לא צריך בית מלון!
למחרת הסתובבנו עוד קצת בשוק וברחובות ולקראת הצהריים המשכנו בנסיעה המטורפת.

נסענו ונסענו… עזבנו את לואיסיאנה ועברנו למיסיסיפי. יצאנו ממסיסיפי והגענו לפלורידה! עוד כמה שעות נסיעה וכבר לא יכולנו יותר! כל כך רצינו להגיע ולבסוף הגענו – בית מלון בדיסני-וורלד אורלנו!

נסענו 4,000 קילומטר והנסיעה הייתה קשה. כל יום להתעורר בתוך האוטו, לנסוע 8 שעות, לאכול בתוך האוטו, ללכת לישון באוטו ושוב, לקום בבוקר בתוך האוטו… אבל למרות הקושי זו הייתה חוויה מעניינת שאנו נזכור כל החיים.

ועכשיו אחרי הנסיעה הארוכה, אנחנו הולכים להתפנק לנו 4 ימים בבית מלון ובדיסני וורלד!

View Larger Map

כל כך הרבה מקומות מיוחדים בעולם. ברייס הוא עוד אחד מהמקומות המיוחדים ביותר שראינו. ברייס מלא בעמודים ייחודיים בשם "הודוס", שנוצרו בעקבות רוח, מים ושחיקה על ידי קרח, שהופעלו על סלעי המשקע של הנהר. העמודים זוהרים בשכבות צבעוניות של כתום, אדום, ורוד, צהוב ולבן.
עשינו מסלול הליכה בפארק, בין העמודים המיוחדים, הקשתות והנקיקים והתפעלנו מהמראות…

אחרי ברייס נסענו לעיירה קטנה בדרך, היה כבר חושך אז החנינו את האוטו והלכנו לישון. העיירה בה עצרנו קרובה מאוד לפארק הפופולרי זאיון, כבר לא היה לנו חשק לעוד פארק… אבל אמרנו לעצמנו, "אם אנחנו כבר פה, מה, לא נראה?" אז קפצנו לפארק, ראינו נחל יפה זורם בין הסלעים המדבריים וזכינו לראות אייל גדול צועד בנהר ממש מולנו, מה שהיה יפה מאוד.

זהו סיימנו עם הפארקים והתחלנו לנסוע לעבר לאס וגאס! אבל… לא לפני שנעשה טבילה אחרונה במעיין חם. אתם כבר בטח יודעים כמה אחנו אוהבים מעיינות חמים… חיפשנו באינטרנט ומצאנו מעיין חם שנראה מדהים בדרך ללאס וגאס.
הגענו למקום ומצאנו שטח פרטי, בית של מישהו. אני לא התביישתי ודפקתי על הדלת. בחור חביב פתח לי את הדלת ויצא איתנו החוצה כדי להראות לנו את המעיין. המעיין היה מדהים… ככה בשטח של הבית שלו, ליד הנהר, היו בריכות ענקיות של מים רותחים המבעבעים מהאדמה. התרגשנו כבר לטבול במים המרפאים, אבל בעל המקום הודיע לנו שהתשלום הוא $80 לשנינו. נדהמנו מהמחיר שהוא נקב אבל לא ויתרנו. כמו ישראלים טובים, התמקחנו איתו וקיבלנו $20 לשעה אחת של טבילה…
שעה אחת זה בדרך כלל מספיק לטבילה במעיין חם. והמעיין הוא שלנו פרטי בשעה הזו… שמחים ומרוצים, פשטנו את בגדינו ונכנסו למים הרותחים. המעיין היה מאורגן בשלושה בריכות, כשלכל בריכה היתה טמפרטורה אחרת. עברנו מבריכה לבריכה, המים החמים הרגיעו את הגוף, נשענו אחורה, הסתכלנו על הנהר ונהננו מכל רגע.

השעה עברה לה במהרה, ואחרי ההתרעננות המרגיעה, נכנסו לאוטו והמשכנו בנסיעה לעיר החטאים במדבר – לאס וגאס!

View Larger Map

אנחנו במדבר. מרחבים אינסופיים, חולות אדומים, סלעים מוזרים. איזה כיף השינוי המרענן בנוף.
הגענו למואב (Moab), העיירה המרכזית באזור. הרבה דיינרים, חנויות ישנות ואווירה מיוחדת. הצטיידנו בדלק ויצאנו לפארק ארצ'ס (Arch'es – קשתות). הגענו לארצ'ס והתחלנו לנסוע בפארק, כל פנייה נגלה לפנינו סלע מוזר בצורה אחרת, צוק משונן, קשתות ומרחבים. עם שקיעת השמש הגענו לקשתות הענקיות אשר נצבעו בצבעי שקיעה. החושך החל לרדת והצורות בסלעים התחלפו בצללים. ירח מלא החל לזרוח מההרים גדול כל כך שממש יכולתי לראות את הפרצוף על פניו…

חזרנו לישון בעיירה מואב ויום למחרת שוב חזרנו לפארק ארצ'ס, לראות ולחוות עוד קצת מהקשתות המיוחדות. לאחר מכן נסענו לפארק קניונלנדס (Canyonlands), אבל בגלל שכבר החל להחשיך (מחשיך בחמש אחר הצהריים) עצרנו לצפות בשקיעה. השמש שקעה ואנחנו עלינו לגג של האוטו, פרסנו שמיכה וצפינו במיליוני הכוכבים הזורחים בעוצמה במדבר.

למחרת נסענו לפארק קניונלנדס. בפארק קניונים רבים וצוקים נשאים, אשר יוצרים כמו "איים" מעל המרחבים הפתוחים. בגלל זה הכינוי של הפארק הוא "איים בשמיים". עצרנו, בישלנו ארוחת צהריים ולאחר מכן יצאנו לטיול רגלי של כמה קילומטרים. היה תענוג לטייל ככה לבד במדבר, על הסלעים האדומים. כאשר התחלנו לחזור חזרה, איבדנו את סימון השבילים… התחלנו ללכת, משוטטים על הסלעים במדבר כאשר השמש מתחילה לשקועה ואנחנו עם בקבוק מים אחד ובלי ציוד להעביר את הלילה… בסוף לא נאלצנו לבלות שם את הלילה, מצאנו את הסימון וחזרנו לאוטו…

אחרי לילה נוסף במואב, אמרנו שלום לעיירה הנחמדה והמשכנו לנסוע במדבר, מערבה לעבר עמק המוניומנט. כאשר התקרבנו לעמק המוניומנט, לא היינו יכולים להשאר אדישים לכביש המתפתל בתוך המדבר, ולסלעים הקופצים פתאום בתוך המרחב. הנוף היה בראשיתי… קסום… עוצר נשימה.

View Larger Map

קמנו בבוקר ונהננו פעם אחרונה לשבת במוטל ולהסתכל מהחלון אל העיירה המושלגת. נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע בפארק ילווסטון. הנסיעה הייתה מדהימה, הכל מושלג, עצים ונחלים, ובכל כמה רגעים עצרנו בצד הדרך לצפות ב"אטרקצייה" גיאותרמית אחרת. פעם זה בריכת בוץ מבעבעת, פעם זה גייזר קטן ופעם זה הר שמעלה מאות קיטורי עשן בקול רועם. השילוב של כל זה עם השלג והקרח יצר מראות כל כך מיוחדים שפשוט מילים לא יכולות לתאר.

הגענו למסלול הליכה מעגלי באזור גיאותרמי מרכזי בפארק. המסלול כולו על גשרי עץ אשר מסתובב מסביב לקיטורי אדים ונחלים רותחים היוצאים מהאדמה. הנחלים הרותחים יצרו צבעים מיוחדים על הסלע והאדים הרותחים קפאו על העצים הסמוכים ויצרו מראה מיוחד של עצים לבנים קפואים… אין מילים לתאר…

המשכנו לנסוע, כל מטר וכל פנייה נגלה לפנינו מראה חדש ומיוחד. בסוף היום הגענו לגייזר אולד פיית'פול (Old Faithful) שנחשב לגייזר המפורסם בעולם. כאשר הגייזר מתפרץ, הוא פולט אלפי ליטרים של מים לגובה של 35 מטר למשך דקה עד חמש דקות.
הגייזר מתפרץ כל 90 דקות בערך. כשהגענו היה כפור (מעלה-שתיים מתחת לאפס) ושמחנו לגלות שהוא עומד להתפרץ תוך עשר דקות. חיכינו קצת בחוץ בקור ביחד עם עוד אנשים קפואים, ותוך כמה דקות ראינו סילון אדיר של מים מתפרץ מהאדמה לגובה אדיר!

לאחר שצפינו בפלא כמה דקות… נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע דרומה ליעד הבא שלנו –
סולט לייק סיטי.

View Larger Map

נהר הקולומביה זורם מקולומביה הבריטית בדרום קנדה ועד לצפון מערבה של ארה"ב. מבחינת נפח זרימת המים, נהר הקולומביה הוא הנהר הגדול ביותר הזורם לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי וכן הרביעי בגדולו בכל צפון אמריקה.

יצאנו מפורטלנד ונסענו מזרחה, בדרך יפה לאורכו של נהר הקולומביה. היעד שלנו היה מפל מולטונומה (Multnomah Falls), מפל מולטונומה הוא מפל גבוה (189 מטרים) ומדהים ביופיו.
לאחר נסיעה קצרה ויפה לאורך הנהר, הגענו למפל. ואכן נפעמנו מהמראה. מפל גבוה, הנופל בשתי קומות בקניון צר ירוק ומלא צמחייה.
עלינו ל"קומה השנייה" של המפל, עמדנו על הגשר התלוי מעל המפל. המים הנופלים בעוצמה מעצבים את האבן בכל רגע ורגע. שמענו שבשנת 1995, נפלה מהחלק העליון של המפל אבן בגודל של משאית והתיז כמויות אדירות של מים על העומדים בגשר ואף פצע חלק מהם… מדהים לדעת ששינויים אדירים כאלה מתרחשים בכל רגע…

אחרי המפל התחלנו לנסוע צפון-מערבה לפארק אולימפיק.
הפארק הלאומי אולימפיק (Olympic National Park) נמצא בחצי האי אולימפיק שבמדינת וושינגטון. הפארק הוא "ביוספרה" – אזור אחד שבו יש גם קו חוף, גם יער גשם ממוזג וגם הרי קרח. זו הסיבה שהוא כל כך מיוחד ומדהים.
הגענו לאולימפיק בערב וטיילנו על חוף ים קסום ומיוחד.

אחרי שהעברנו לילה גשום בעיירה נידחת, קמנו בבוקר והלכנו לחפש מעיינות חמים ביער הגשם. נסענו ונסענו בתוך היער, עד אשר הגענו לתחילת המסלול. התחלנו ללכת וביוחד בשבילנו הפסיק הגשם. טיילנו ביער כמה קילומטרים, נהנים מכל רגע – זה היה היער היפה ביותר שהיינו בו אי פעם! צמחיה עבותה, עצים, שרכים, פטריות, טחב שגדל על גזעי העצים עצי ארז בשלכת, גווני ירוק וחום, נחלים ומים זורמים בכל מקום.

ובסוף המסלול הקסום הגענו לבונוס – מעיינות חמים. הלכנו ולהכנו ופתאום התחלנו להריח את הריח המוכר של גופרית. הריח המסמן נביעה של מעיינות חמים. מצד ימין ראינו בריכה קטנה של מים חמים, רק שהיא הייתה קטנה מדי. המשכנו ללכת, עברנו עוד כמה בריכות והגענו לבריכה גדולה מספיק לרחצה, בין העצים מעל הנחל הזורם.
פשטנו את בגדינו ונכנסו למים החמים, מרגישים את הנעימות מתפשטת בכל הגוף ומרפה את השרירים. רחצנו במעיין החם, נרגעים ונהנים להקשיב לקולות הטבע.

כאשר החל לרדת הערב, שמנו פעמינו חזרה בשביל המתפתל אל האוטו. נסענו לעיר הקרובה, החנינו, נכנסו למצב ואן והלכנו לישון מרוצים מהיום ומצפים למחר – נסיעה לסיאטל.

View Larger Map

חלצתי את נעליי וחציתי את הנחל בחלק הרדוד שלו, צועד בהתרגשות אל הנביעה. עקפתי כמה סלעים, שניים-שלושה צעדים למעלה והגעתי אל הנביעה. בריכה קטנה תחומה באבנים המשקיפה אל הנחל ואל בריכה הגדולה שלמטה.
פשטתי את בגדי לגמרי… אני לבד, חופשי ומשוחרר בטבע. טבלתי את הרגל במים והם היו רותחים… כלומר, לא רותחים במידה כזו שאפשר לבשל ביצה אלא רותחים במידה הטובה ביותר. לאט לאט הכנסתי את הרגליים ואת כל הגוף. שקעתי כולי בתוך המים הרותחים הטבעיים, מרגיש רוגע מתפשט לי בכל הגוף וחיוך עולה על שפתי. מדהים… נרגע, עוצם עיניים, פותח אותן ומסתכל מסביב. המדבר, המים, הנחל, המעיין. הכל כל כך פשוט ויפה!

עד כדי כך היה יפה ומיוחד שלפעמים היה לי קצת קשה לתפוס את כל זה ולהרגע באמת…

לאחר כמה דקות במים הרותחים היה לי חם מדי, בכל זאת זה עדיין מדבר והשמש קופחת. יצאתי מהבריכה, מדלג לי למטה בלי ללבוש שום דבר, הרי אני לבד פה בטבע, והגעתי לבריכה הגדולה יותר, בריכת המים הקרים אליהם זורמים מפלים של מים רותחים מלמעלה. נכנסתי לבריכה, שחיתי, התפנקתי במפלים החמים שעשו לי מסג' ונהניתי…

לאחר כשעה וחצי, החלה השמש להעלם מאחורי ההרים המדבריים והבנתי שהגיע הזמן לחזור. התלבשתי והתארגנתי, חברתי לשביל המתפתל והתחלתי לחזור חזרה. הדרך חזרה הייתה רובה בעלייה, לא היה קל, הגוף שלי רצה רק לנוח ולישון אחרי המעיין, אבל המראה הנפלא של השקיעה במדבר נתן לי כוח ולאחר כשעת הליכה הגעתי חזרה לאוטו.

התחלתי לנסוע חזרה, נוהג בחושך בשבילי העפר, מתבלבל שוב ושוב ולא מוצא את הדרך לכביש הראשי… לבסוף, עייף אך מאוד מרוצה הגעתי לכביש הראשי ונסעתי חזרה ל-Big Bear. הגעתי, נכנסתי ל"מצב ואן", והלכתי לישון מלא סיפוק מהחוויה האדירה המפתיעה שעברתי…

לכזה דבר לא ציפיתי. חיפשתי בגוגל big bear hot springs ומצאתי משהו, מעיין שנקרא Deep Creek. תארתי לעצמי, בריכה קטנה של מים חמים בין ההרים פה באזור. טוב האמת היא שלא בדיוק ידעתי למה לצפות, אבל לחוויה כזאת מטורפת לא ציפיתי בכלל…

בצהריים נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע לנקודה על המפה ששם היה כתוב שיש מעיין. נסעתי ונסעתי, התפתלתי בירידה מההר כשפתאום אני רואה מולי נוף מדברי. "מה? מה קשור מדבר עכשיו?" חשבתי לעצמי. אכן מסתבר שאזור Big Bear הוא ממש בפעתי המדבר.
קקטוסים הופיעו פה ושם. המשכתי לנסוע, פחות עצים, יותר קקטוסים ענקיים. ירדתי מההר ומצאתי את עצמי במדבר…
המשכתי לנסוע עד שהגעתי לעיירת ספר בצד הדרך. נכנסתי לעיירה, מסתכל במסך המחשב (תודה ל-Google Maps) ומנסה לנווט את דרכי בכבישים הקטנים שנהפכו עד מהרה לכבישי עפר. נסעתי בכבישים הרעועים, מנסה לשכנע את הרכב שלי שהוא 4-על-4 אבל הוא מצידו קצת מסרב… נסעתי בכבישי העפר אל תוך המדבר עד שלבסוף מצאתי את זה: Bower Ranch (חוות באוור), שער הכניסה למעיין. החווה הוא שטח פרטי אשר התמזל מזלם של הדיירים והשטח יושב ממש על שביל הגישה למעיין. האם החליטו לעשות מזה קצת כסף והם לוקחים 5 דולר בשביל חניית יום ו-10 דולר בשביל חניית לילה. ואני חייב להגיד שהדרך שבה הם גובים את הכסף היא מאוד מקורית, ובהחלט מוסיפה לאווירה הקסומה של המקום. תמונה שווה אלף מילים, לכן פשוט הביטו בתמונות ותבינו:

פה עוצרים את הרכב

הדלת הקסומה

לקחתי את המפה, אשר דומה למפת חפש את המטמון. למעשה היא חסר תועלת לחלוטין אבל פשוט מגניבה… חניתי ויצאתי לדרכי בשביל המוביל למעיין.

מפת Bower Ranch

מפת Bower Ranch

פה החנייה

הלכתי בשביל, נהנה מהשקט ומהאוויר, מתפתל עם השביל ויורד למטה אל עבר הנקיק. לאחר כ-20 דקות הליכה, ראיתי צמחייה למטה ושמעתי מים זורמים. "וואו! מסתבר שיש כאן ממש נחל!" אמרתי לעצמי. מתרגש כמו ילד שבאמת משחק חפש את המטמון ורץ קדימה בעקבות הרמזים, המשכתי למטה לעבר הנקיק.

הנחל מלמעלה

לאחר עוד כ-30 דקות הליכה, הגעתי למטה. בדרך פגשתי זוג נוודים שמסתבר שחיים כאן בהרים ליד המעיין, וקיבלו את פני בברכה:
"Hey man! Wow it is your first time here! There are two guys there, they are leaving and you are going to have the place for yourself! Welcome! It is going to be an amazing night!"
לאחר קבלת הפנים החמה מאנשי המדבר, התקדמתי על המעיין, ונדהמתי… נחל זורם, בריכות ענקיות, מפלים קטנים וצמחייה ירוקה. נחל במדבר, דומה לעין גדי, רק ככה חופשי, בלי תשלום כניסה ובלי מאות אנשים בשעה… וכמובן, הדובדבן שבקצפת – נביעה של מים חמים.

פגשתי שני בחורים שבדיוק הלכו ולאחר שקיבלתי עדכון קצר איפה הנביעה, נשארתי לבדי. אני, הנחל, המעיין והמדבר…

Deep Creek Springs