מטיילים חופשי

נהר הקולומביה זורם מקולומביה הבריטית בדרום קנדה ועד לצפון מערבה של ארה"ב. מבחינת נפח זרימת המים, נהר הקולומביה הוא הנהר הגדול ביותר הזורם לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי וכן הרביעי בגדולו בכל צפון אמריקה.

יצאנו מפורטלנד ונסענו מזרחה, בדרך יפה לאורכו של נהר הקולומביה. היעד שלנו היה מפל מולטונומה (Multnomah Falls), מפל מולטונומה הוא מפל גבוה (189 מטרים) ומדהים ביופיו.
לאחר נסיעה קצרה ויפה לאורך הנהר, הגענו למפל. ואכן נפעמנו מהמראה. מפל גבוה, הנופל בשתי קומות בקניון צר ירוק ומלא צמחייה.
עלינו ל"קומה השנייה" של המפל, עמדנו על הגשר התלוי מעל המפל. המים הנופלים בעוצמה מעצבים את האבן בכל רגע ורגע. שמענו שבשנת 1995, נפלה מהחלק העליון של המפל אבן בגודל של משאית והתיז כמויות אדירות של מים על העומדים בגשר ואף פצע חלק מהם… מדהים לדעת ששינויים אדירים כאלה מתרחשים בכל רגע…

אחרי המפל התחלנו לנסוע צפון-מערבה לפארק אולימפיק.
הפארק הלאומי אולימפיק (Olympic National Park) נמצא בחצי האי אולימפיק שבמדינת וושינגטון. הפארק הוא "ביוספרה" – אזור אחד שבו יש גם קו חוף, גם יער גשם ממוזג וגם הרי קרח. זו הסיבה שהוא כל כך מיוחד ומדהים.
הגענו לאולימפיק בערב וטיילנו על חוף ים קסום ומיוחד.

אחרי שהעברנו לילה גשום בעיירה נידחת, קמנו בבוקר והלכנו לחפש מעיינות חמים ביער הגשם. נסענו ונסענו בתוך היער, עד אשר הגענו לתחילת המסלול. התחלנו ללכת וביוחד בשבילנו הפסיק הגשם. טיילנו ביער כמה קילומטרים, נהנים מכל רגע – זה היה היער היפה ביותר שהיינו בו אי פעם! צמחיה עבותה, עצים, שרכים, פטריות, טחב שגדל על גזעי העצים עצי ארז בשלכת, גווני ירוק וחום, נחלים ומים זורמים בכל מקום.

ובסוף המסלול הקסום הגענו לבונוס – מעיינות חמים. הלכנו ולהכנו ופתאום התחלנו להריח את הריח המוכר של גופרית. הריח המסמן נביעה של מעיינות חמים. מצד ימין ראינו בריכה קטנה של מים חמים, רק שהיא הייתה קטנה מדי. המשכנו ללכת, עברנו עוד כמה בריכות והגענו לבריכה גדולה מספיק לרחצה, בין העצים מעל הנחל הזורם.
פשטנו את בגדינו ונכנסו למים החמים, מרגישים את הנעימות מתפשטת בכל הגוף ומרפה את השרירים. רחצנו במעיין החם, נרגעים ונהנים להקשיב לקולות הטבע.

כאשר החל לרדת הערב, שמנו פעמינו חזרה בשביל המתפתל אל האוטו. נסענו לעיר הקרובה, החנינו, נכנסו למצב ואן והלכנו לישון מרוצים מהיום ומצפים למחר – נסיעה לסיאטל.

View Larger Map

אינסוף חוויות עברו עלינו מאז הפעם האחרונה שכתבנו בבלוג, והגיע הזמן להשלים פערים…

לאחר שעזבנו את החווה סטינו קצת מהדרך בנסיעה חזרה דרומה לשמורת ה"רדוודס" (Redwoods) – יערות של עצי ענק.
הרדוודס הם בין העצים הגדולים והעתיקים ביותר בעולם, גובהם מגיע למעל 100 מטרים קוטרם מגיע ל-2-3 מטרים.
יער הרדוודס הוא יער מדהים וקסום. בגלל גובהם האדיר של העצים, מעט מאוד אור שמש מגיע אל הקרקע. כתוצאה מכך, מתפתחים להם צמחים מיוחדים, שרכים וטחב בכל מקום.
טיילנו ביער והרגשנו ממש כמו בתפאורה של סרט פנטזיה. עצי ענק, גזעים חלולים וגזעים נפולים, גשרי עץ מעל הנחל והמון ירוק.

הביקור ביערות בהחלט היה שווה את הסטייה בדרך, ולאחר שטיילנו ביערות המיוחדים כל היום, ההמשכנו צפונה במדינת אורגון לעבר "קרייטר לייק" (Crater Lake).
"קרייטר לייק" הוא מקום מיוחד במינו. לפני 7,700 שנים התפרץ הר געש ענק וממש כמו דבורה שעוקצת, הר הגעש מת לאחר ההתפרצות, קרס פנימה ויצר מכתש ענק בפסגת ההר. עם השנים התמלא המכתש בגשמים ובמי-שלגים והפך להיות אגם ענק ומיוחד. בגלל עומקו של האגם, 594 מטרים – האגם העמוק ביותר בארה"ב, צבעו כחול-טורקיז "זוהר".

התכנון היה להשאר באגם יום ולילה ולטייל, אבל מזג האוויר כנראה רצה שנמשיך הלאה. גל קור "ארקטי" פקד את האזור והוריד את הטמפרטורה אל מתחת לאפס. העדפנו לישון במקום קצת יותר נמוך וקצת פחות קר ולא להפוך לקרטיב בשנתנו באוטו…
עשינו סיבוב קצר ברגל לתצפית על האגם והמשכנו לנסוע צפונה בירידה מהר הגעש. גם הנסיעה עצמה הייתה מדהימה ולכל אורך הדרך ראינו את האגם, משתקף בשמש, עם העצים והשלגים מסביב.
עצרנו בדרך בעיירה שכוחת אל והלכנו לישון. עדיין היה קר עד מאוד, אבל עברנו את הלילה בשקט.

קמתי כהרגלי בשש בבוקר, ויצאתי לעבוד. בהעדר סטארבקס, הפעם ישבתי לעבוד ב"סאבוואי".
יש הרבה פרוייקטים מעניינים שאני עובד עליהם והרבה עבודה באינטרנט והרגשתי קצת תסכול שאני עובד מעט מאוד ולא מצליח להתקדם התקדמות משמעותית בפרוייקטים. לכן החלטנו שנעצור בעיר הקרובה ליום שלם לעבודה והתארגנות.

בדרך עברנו ב"מוניומנט הלאומי ניוברי" (Newberry National Monument). לא שמענו יותר מדי ולא ציפינו ליותר מדי ממקום זה, אך הופתענו לטובה. ניוברי הוא אזור טבע עם שני אגמים, גם הם נוצרו כתוצאה מפעילות הרי געש. הגענו לאגם והכנו ארוחת צהריים, היה שקט, רגוע ויפה.
שמענו שיש מעיין חם באזור ואחרי ארוחת הצהריים נסענו לחפש אותו. אנחנו מאוד אוהבים מעיינות חמים… חנינו על גדת האגם היכן ששמענו שנמצא המעיין. הלכנו לאורך גדת האגם בחיפוש אחר המעיין, מריחים את ניחוך הגופרית אך לא רואים את המעיין. לבסוף מצאנו אותו – שלולית קטנה ורותחת של מים מבעבעים. האמת היא שהיא הייתה כל כך קטנה, כך שבקושי את כף הרגל הצלחנו להכניס. שמנו לעצמנו מטרה – לחפור ולהגדיל את המעיין! התחלנו לחפור, נהנים לשחק בבוץ ובמים… אחרי זמן מה אכן הצלחנו להגדיל את המעיין בצורה משמעותית! עדיין לא מספיק בשביל להשתכשך, אבל מספיק בשביל לטבול את הרגליים…

מעיין חם בניוברי

ברדת הערב, התחלנו לנסוע לעבר "בנד" (Bend), העיר הגדולה במרכז אורגון.

View Larger Map

פארק יוסמטי, מתוייר מאוד אבל גם יפה מאוד

מאיה המטורפת קפצה למים הקפואים...

בתוך עץ סוקויה, מהעצים הגדולים בעולם!

מצוקים וסלעי גרניט ענקיים בפארק יוסמטי

ארוחה אחרונה בפארק וקצת עבודה

בלילה אחרי יוסמטי, מצאנו מעיין חם... מתפנקים... (צילום לילה)

לקום בבוקר ולרחוץ במעיין חם... חוויה מדהימה

הפסקת פרסומות - במגרש חניה של סטארבקס על הדרך, אור שרט אוטו חדש של מישהי. fucking shit, asshole, dumbass היו רק חלק מהקללות שנשמעו לאחר המקרה. מזל שיש ביטוח...

Roadtriping - צילום מתא הטייס...

פארק וולקני לאסן (Lassen) - אז ככה נראה גיהנום - נחלים של מים רותחים עם גופרית, קיטורים לוהטים מהאדמה, בוץ מבעבע ואגמים שחורים ורותחים...

מדהים, אין מילים

בריכה שחורה, רותחת ומבעבעת

מתחתינו האדמה רותחת ומבעבעת מעלינו, קר וקצת שלג יורד... חוויה מיוחדת ומדהימה

מתעוררים ליום חדש אחרי לילה קפוא, עם קצת שלג קל שירד...

View Larger Map

חלצתי את נעליי וחציתי את הנחל בחלק הרדוד שלו, צועד בהתרגשות אל הנביעה. עקפתי כמה סלעים, שניים-שלושה צעדים למעלה והגעתי אל הנביעה. בריכה קטנה תחומה באבנים המשקיפה אל הנחל ואל בריכה הגדולה שלמטה.
פשטתי את בגדי לגמרי… אני לבד, חופשי ומשוחרר בטבע. טבלתי את הרגל במים והם היו רותחים… כלומר, לא רותחים במידה כזו שאפשר לבשל ביצה אלא רותחים במידה הטובה ביותר. לאט לאט הכנסתי את הרגליים ואת כל הגוף. שקעתי כולי בתוך המים הרותחים הטבעיים, מרגיש רוגע מתפשט לי בכל הגוף וחיוך עולה על שפתי. מדהים… נרגע, עוצם עיניים, פותח אותן ומסתכל מסביב. המדבר, המים, הנחל, המעיין. הכל כל כך פשוט ויפה!

עד כדי כך היה יפה ומיוחד שלפעמים היה לי קצת קשה לתפוס את כל זה ולהרגע באמת…

לאחר כמה דקות במים הרותחים היה לי חם מדי, בכל זאת זה עדיין מדבר והשמש קופחת. יצאתי מהבריכה, מדלג לי למטה בלי ללבוש שום דבר, הרי אני לבד פה בטבע, והגעתי לבריכה הגדולה יותר, בריכת המים הקרים אליהם זורמים מפלים של מים רותחים מלמעלה. נכנסתי לבריכה, שחיתי, התפנקתי במפלים החמים שעשו לי מסג' ונהניתי…

לאחר כשעה וחצי, החלה השמש להעלם מאחורי ההרים המדבריים והבנתי שהגיע הזמן לחזור. התלבשתי והתארגנתי, חברתי לשביל המתפתל והתחלתי לחזור חזרה. הדרך חזרה הייתה רובה בעלייה, לא היה קל, הגוף שלי רצה רק לנוח ולישון אחרי המעיין, אבל המראה הנפלא של השקיעה במדבר נתן לי כוח ולאחר כשעת הליכה הגעתי חזרה לאוטו.

התחלתי לנסוע חזרה, נוהג בחושך בשבילי העפר, מתבלבל שוב ושוב ולא מוצא את הדרך לכביש הראשי… לבסוף, עייף אך מאוד מרוצה הגעתי לכביש הראשי ונסעתי חזרה ל-Big Bear. הגעתי, נכנסתי ל"מצב ואן", והלכתי לישון מלא סיפוק מהחוויה האדירה המפתיעה שעברתי…

לכזה דבר לא ציפיתי. חיפשתי בגוגל big bear hot springs ומצאתי משהו, מעיין שנקרא Deep Creek. תארתי לעצמי, בריכה קטנה של מים חמים בין ההרים פה באזור. טוב האמת היא שלא בדיוק ידעתי למה לצפות, אבל לחוויה כזאת מטורפת לא ציפיתי בכלל…

בצהריים נכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע לנקודה על המפה ששם היה כתוב שיש מעיין. נסעתי ונסעתי, התפתלתי בירידה מההר כשפתאום אני רואה מולי נוף מדברי. "מה? מה קשור מדבר עכשיו?" חשבתי לעצמי. אכן מסתבר שאזור Big Bear הוא ממש בפעתי המדבר.
קקטוסים הופיעו פה ושם. המשכתי לנסוע, פחות עצים, יותר קקטוסים ענקיים. ירדתי מההר ומצאתי את עצמי במדבר…
המשכתי לנסוע עד שהגעתי לעיירת ספר בצד הדרך. נכנסתי לעיירה, מסתכל במסך המחשב (תודה ל-Google Maps) ומנסה לנווט את דרכי בכבישים הקטנים שנהפכו עד מהרה לכבישי עפר. נסעתי בכבישים הרעועים, מנסה לשכנע את הרכב שלי שהוא 4-על-4 אבל הוא מצידו קצת מסרב… נסעתי בכבישי העפר אל תוך המדבר עד שלבסוף מצאתי את זה: Bower Ranch (חוות באוור), שער הכניסה למעיין. החווה הוא שטח פרטי אשר התמזל מזלם של הדיירים והשטח יושב ממש על שביל הגישה למעיין. האם החליטו לעשות מזה קצת כסף והם לוקחים 5 דולר בשביל חניית יום ו-10 דולר בשביל חניית לילה. ואני חייב להגיד שהדרך שבה הם גובים את הכסף היא מאוד מקורית, ובהחלט מוסיפה לאווירה הקסומה של המקום. תמונה שווה אלף מילים, לכן פשוט הביטו בתמונות ותבינו:

פה עוצרים את הרכב

הדלת הקסומה

לקחתי את המפה, אשר דומה למפת חפש את המטמון. למעשה היא חסר תועלת לחלוטין אבל פשוט מגניבה… חניתי ויצאתי לדרכי בשביל המוביל למעיין.

מפת Bower Ranch

מפת Bower Ranch

פה החנייה

הלכתי בשביל, נהנה מהשקט ומהאוויר, מתפתל עם השביל ויורד למטה אל עבר הנקיק. לאחר כ-20 דקות הליכה, ראיתי צמחייה למטה ושמעתי מים זורמים. "וואו! מסתבר שיש כאן ממש נחל!" אמרתי לעצמי. מתרגש כמו ילד שבאמת משחק חפש את המטמון ורץ קדימה בעקבות הרמזים, המשכתי למטה לעבר הנקיק.

הנחל מלמעלה

לאחר עוד כ-30 דקות הליכה, הגעתי למטה. בדרך פגשתי זוג נוודים שמסתבר שחיים כאן בהרים ליד המעיין, וקיבלו את פני בברכה:
"Hey man! Wow it is your first time here! There are two guys there, they are leaving and you are going to have the place for yourself! Welcome! It is going to be an amazing night!"
לאחר קבלת הפנים החמה מאנשי המדבר, התקדמתי על המעיין, ונדהמתי… נחל זורם, בריכות ענקיות, מפלים קטנים וצמחייה ירוקה. נחל במדבר, דומה לעין גדי, רק ככה חופשי, בלי תשלום כניסה ובלי מאות אנשים בשעה… וכמובן, הדובדבן שבקצפת – נביעה של מים חמים.

פגשתי שני בחורים שבדיוק הלכו ולאחר שקיבלתי עדכון קצר איפה הנביעה, נשארתי לבדי. אני, הנחל, המעיין והמדבר…

Deep Creek Springs

בכמה ימים האחרונים הייתה סוג של שגרה. אם אפשר להגיד דבר כזה על מצב כל כך לא שיגרתי… קמתי בבוקר, הפכתי את המיטה ולספה והכנתי ארוחת בוקר – צלחת ירקות ושתי ביצים עם שאריות האוכל של הערב (אורז או פסטה). אל תרימו גבה, למעשה זה טעים מאוד… היום בדרך כלל התחלק לשניים – חצי יום אני מטייל באזור וחצי יום אני עובד בסטארבקס. טיילתי ברגל ובאופניים, נוף יפה ומזג אוויר מדהים.

טיול אופניים

לגבי העבודה יצא לי לחשוב הרבה מאוד במהלך הימים האחרונים. אני יודע שהשפע קיים בצורה אינסופית באינטרנט. מסיבה כלשהי, אני עדיין לא הצלחתי לתפוס חלק מהשפע הזה. כלומר, יש לי טעימות פה ושם, אבל נתח רציני מהשפע עדיין אין לי. יש לי הרבה מחשבות על מה אני עושה ומנסה להבין מה אני צריך לעשות אחרת. את החופש בראש אני מרגיש. את החופש בכיס עדיין לא… בסוף זה יגיע. אני באמת מאמין בזה.

בצהריים תמיד אכלתי ג'אנק פוד – כן, כן… מה לעשות, זה זול, משביע ומהיר. טקו-בל או סאבוואיי. 3-5 דולר סגרתי ארוחה… בערב נכנסתי ל"מצב ואן" (עיין ערך), הכנתי ארוחת ערב, ראיתי "הישרדות" או "מסודרים", קראתי או עשיתי מדיטציה, ולישון…

בעיקרון אני מסתדר מאוד טוב לבד, אבל לפעמים מרגיש קצת בדידות. בכל אופן אני לא מכיר פה אף אחד, אומנם כן יוצא לי לדבר פה ושם עם אנשים (מתלהבים מזה שאני מישראל), אבל עדיין… אף פעם לא יצא לי להיות ככה לבד לגמרי במקום זר וזו חוויה מעניינת.

מחר אני נוסע למעיין חם נסתר בין ההרים!

לילה טוב
אור

אחרי לילה קפוא (להתכסות רק בסדין בגובה 2000 מטר זה לא להיט) התעוררתי כשהשמש הנעימה מתחילה ללטף בקרני שמש מחממות. הכנתי ארוחת בוקר (חביתה עם שאריות ספגטי, יאם) וסידרתי קצת את האוטו (שוב).
לאחר מכן פשוט ישבתי ובהיתי בסנאים. הם כל כך נפוצים פה ובכל זאת, הם יצורים מדהימים לדעתי ואני נהנה להסתכל עליהם בכל פעם מחדש…

הזמנתי חבר לארוחת בוקר

האגם

הלכתי לטייל קצת באזור, קראתי ספר, ישבתי על שפת האגם, וכשהתחיל לטפטף קצת גשם התקפלתי מהקמפינג ונסעתי למשרד שלי – סטארבקס.
יש שיאמרו שסטארבקס זה תאגיד קפיטלסיטי שרומס בתי קפה קטנים וגורם לעסקים להסגר. ובכל זאת אני מודה – אני מתעלם מזה לחלוטין. ולמה? מהסיבה הפשוטה שהנוחות שסטארבקס נותן לי היא כל כך עצומה, שהיא מתעלה על כך (וחוץ מזה, אני לא בטוח שזה לגמרי נכון – מה עם מיליוני מקומות העבודה שסטארבקס מספק?).
בכל מקרה, הרומן שלי עם סטארבקס הוא די רציני (מאיה על תעלבי). אני נכנס לסטארבקס ופשוט מרגיש כל כך בנוח, יושב לי בכסא נוח, עם קפה ועוגיה, מוזיקה ברקע, אינטרנט אלחוטי ושקע חשמל. אני יכול לשבת שעות, לעבוד ולעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא יסתכל עלי ולא יגיד לי כלום.

ונחזור לאתמול. מצאתי את הסטארבקס, כן יש אותם בכל מקום, גם בעיירה קטנה ליד האגם. ישבתי, שתיתי קפה, כתבתי את הבלוג ועבדתי מספר שעות.
העבודה כרגע קצת מדשדשת, נכנס מעט מאוד כסף. אני כרגע עובד על כמה פרוייקטים ומקווה מאוד שהם יביאו לי את החופש הכלכלי הנכסף. זה קשה, קצת מלחיץ, אבל אני מאוד מאמין בעצמי.

בשמונה בערך סיימתי לעבוד ועברתי למה שאני קורא מעכשיו "מצב ואן". "מצב ואן" אומר בעצם שאני נכנס לואן, סוגר את הוילונות, נועל את הדלתות ולא יוצא עד למחרת בבוקר (כן, אפילו לא בשביל להשתין…).
העניין הוא שאני פשוט חושש. אני לא יודע אם החשש מוצדק או לא, אבל אני כל הזמן חושש מזה שמישהו ידע שאני ישן באוטו ויגיד לי משהו או יזמין לי משטרה. יכול להיות מאוד שהחשש לא מוצדק. כלומר, מה אני כבר עושה? סך הכל חונה בחניה ציבורית, מה שאני עושה בתוך הרכב זה כבר לא משנה לאף אחד. אבל בכל זאת, אני סוגר את הוילונות טוב טוב ואני מעדיף שאף אחד לא יראה אותי.
אז עברתי ל"מצב ואן" ובפעם הראשונה, בישלתי לי ארוחת ערב בתוך הואן. פתחתי את השולחן המתקפל, הדלקתי את כירת הבישול (עם חלונות קצת פתוחים, אל תדאגו( ובישלתי אורז מלא עם רוטב עגבניות וירקות בצד. היה נחמד מאוד.
אחרי ארוחת הערב הדלקתי את המחשב, דיברתי עם מאיה ואפילו ראיתי פרק של "מסודרים"… וכל זה קורה במגרש חניה בתוך האוטו, בלי שלאף אחד מסביב יש מושג…