מטיילים חופשי

בצהריי היום נפרדנו מהחברים אשר אירחו אותנו בלאס וגאס, והתחלנו בנסיעה המטורפת. לפנינו בערך 4,000 קילומטר, עד לאורלנדו פלורידה בחוף המזרחי.
בדרך עצרנו בסכר ההובר (Hoover Dam) שהוא סכר ענק במדבר ותחנת חשמל מבוססת על מים. ראינו את המבנה העצום באמצע המדבר לעת שקיעה והמשכנו בנסיעה.

נסענו קצת בחושך עד שמצאנו מקום לעצור לשינה. יום למחרת נסענו לסדונה. סדונה היא עיירה במדבר המוקפת בסלעים והרים אדומים וזה אחד הדברים שמייחדים אותה. הדבר השני שמייחד אותה הוא "מערבולות אנרגיה" מיסטיות… יש הטוענים שבאזור מסויימים ליד העיירה, ישנן מערבולות אנרגיה אשר יכולות להעניק הרגשה טובה ואף לרפא מחלות. הגענו לעיירה בערב, הסתובבנו קצת, בישלנו ארוחת צהריים בפארק המקומי וסגרנו את היום…
למחרת קמנו בבוקר ויצאנו למסלול טיול אשר מוביל אל מערבולת אנרגייה. המסלול היה מדהים – טיפוס על הר בצבע אדום. טיפסנו למעלה טיפוס לא קל אך מהנה, הגענו לפסגה ובעצם למרכז של מערבולת אנרגיה. הרגשנו טוב, אבל נו, הרי ברור שנרגיש טוב! כרגע טיפסנו חתיחת טיפוס מאומץ ובסופו הגענו לנוף מדהים בפסגה! אנחנו לא האמנו שיש שם איזה מערבולת קסמים מיוחדת… לדעתי זה פשוט הכוח של הטבע, וזה נמצא בכל מקום.

אחרי הטיול המשכנו לנסוע. נסענו ונסענו… יצאנו מאריזונה והגענו לניו-מקסיקו. המדינה הכי נידחת שהיינו בה. פשוט מדבר ושום דבר מעניין. היו לנו נסיעות של שעות בכביש ישר במדבר. בדרך כלל אני אוהב לנהוג, אבל זה היה מתיש… זה כמו לנסוע בחלל, אתה נוסע ונוסע, שעות על גבי שעות וכלום כמעט לא משתנה – מדבר!
באחד הלילות שלנו בניו-מקסיקו, הגיע הלילה וכרגיל הלכנו לישון בואן. בחוץ היה 6 מעלות צלזיוס. לא כל כך קר. התקרבלנו בשמיכות והיה נעים. בבוקר קמנו קפואים מקור, הסתכלנו על הטמפרטורה והיינו המומים – 7 מעלות מתחת לאפס! כן, ישנו באוטו כשבחוץ קפור ושרדנו את זה! כל האוטו היה מכוסה שכבת קרח! אני נכנסתי למקדונלדס לשתות קפה ולעבוד קצת עד שהאוטו יפשיר. השעה הייתה 5 בבוקר והמקדונלדס היה מלא בזקנים שפטפטו באנגלית "יאנקית" במבטא כבד… מאיה המשיכה לישון בקפור… לאחר שעה קלה השמש זרחה, הקרח נמס והמשכנו בנסיעה.

התחנה הבאה שלנו בדרך הייתה רוזוול. רוזוול היא עיירה נידחת בניו-מקסיקו, אשר בשנת 1947 התרסק בה עב"ם עם חייזרים. או לפחות ככה אומרים. יש הוכחות יש עדויות, אבל הממשלה עדיין מכחישה. הגענו לרוזוול, אני ביקרתי במוזיאון העבמים (אני חנון! אני יודע…) ומאיה השתעממה.

עזבנו את רוזוול והמשכנו במדבריות… ביומיים שלאחר מכן חצינו את טקסס ועזבנו את המדבר, הגענו ללואיסיאנה ונסענו מעל ביצות ענקיות, עד שהגענו לניו-אורלינס!
ניו-אורלינס היא עיר של ג'אז ומוסיקה. הגענו בלילה וחנינו ברחוב. לבשנו בגדים ליציאה ויצאנו להסתובב ברחובות. האווירה בניו-אורלינס מיוחדת, מוסיקה נשמעת מכל עבר ואנשים ברחובות. נכנסו למועדון ג'אז, רקדנו לצלילי הופעה חיה, שתינו ונהנינו.
סגרנו את הלילה והלכנו לישון בואן, ברחוב במרכז ניו-אורלינס. לא צריך בית מלון!
למחרת הסתובבנו עוד קצת בשוק וברחובות ולקראת הצהריים המשכנו בנסיעה המטורפת.

נסענו ונסענו… עזבנו את לואיסיאנה ועברנו למיסיסיפי. יצאנו ממסיסיפי והגענו לפלורידה! עוד כמה שעות נסיעה וכבר לא יכולנו יותר! כל כך רצינו להגיע ולבסוף הגענו – בית מלון בדיסני-וורלד אורלנו!

נסענו 4,000 קילומטר והנסיעה הייתה קשה. כל יום להתעורר בתוך האוטו, לנסוע 8 שעות, לאכול בתוך האוטו, ללכת לישון באוטו ושוב, לקום בבוקר בתוך האוטו… אבל למרות הקושי זו הייתה חוויה מעניינת שאנו נזכור כל החיים.

ועכשיו אחרי הנסיעה הארוכה, אנחנו הולכים להתפנק לנו 4 ימים בבית מלון ובדיסני וורלד!

View Larger Map

כל כך הרבה מקומות מיוחדים בעולם. ברייס הוא עוד אחד מהמקומות המיוחדים ביותר שראינו. ברייס מלא בעמודים ייחודיים בשם "הודוס", שנוצרו בעקבות רוח, מים ושחיקה על ידי קרח, שהופעלו על סלעי המשקע של הנהר. העמודים זוהרים בשכבות צבעוניות של כתום, אדום, ורוד, צהוב ולבן.
עשינו מסלול הליכה בפארק, בין העמודים המיוחדים, הקשתות והנקיקים והתפעלנו מהמראות…

אחרי ברייס נסענו לעיירה קטנה בדרך, היה כבר חושך אז החנינו את האוטו והלכנו לישון. העיירה בה עצרנו קרובה מאוד לפארק הפופולרי זאיון, כבר לא היה לנו חשק לעוד פארק… אבל אמרנו לעצמנו, "אם אנחנו כבר פה, מה, לא נראה?" אז קפצנו לפארק, ראינו נחל יפה זורם בין הסלעים המדבריים וזכינו לראות אייל גדול צועד בנהר ממש מולנו, מה שהיה יפה מאוד.

זהו סיימנו עם הפארקים והתחלנו לנסוע לעבר לאס וגאס! אבל… לא לפני שנעשה טבילה אחרונה במעיין חם. אתם כבר בטח יודעים כמה אחנו אוהבים מעיינות חמים… חיפשנו באינטרנט ומצאנו מעיין חם שנראה מדהים בדרך ללאס וגאס.
הגענו למקום ומצאנו שטח פרטי, בית של מישהו. אני לא התביישתי ודפקתי על הדלת. בחור חביב פתח לי את הדלת ויצא איתנו החוצה כדי להראות לנו את המעיין. המעיין היה מדהים… ככה בשטח של הבית שלו, ליד הנהר, היו בריכות ענקיות של מים רותחים המבעבעים מהאדמה. התרגשנו כבר לטבול במים המרפאים, אבל בעל המקום הודיע לנו שהתשלום הוא $80 לשנינו. נדהמנו מהמחיר שהוא נקב אבל לא ויתרנו. כמו ישראלים טובים, התמקחנו איתו וקיבלנו $20 לשעה אחת של טבילה…
שעה אחת זה בדרך כלל מספיק לטבילה במעיין חם. והמעיין הוא שלנו פרטי בשעה הזו… שמחים ומרוצים, פשטנו את בגדינו ונכנסו למים הרותחים. המעיין היה מאורגן בשלושה בריכות, כשלכל בריכה היתה טמפרטורה אחרת. עברנו מבריכה לבריכה, המים החמים הרגיעו את הגוף, נשענו אחורה, הסתכלנו על הנהר ונהננו מכל רגע.

השעה עברה לה במהרה, ואחרי ההתרעננות המרגיעה, נכנסו לאוטו והמשכנו בנסיעה לעיר החטאים במדבר – לאס וגאס!

View Larger Map

כאשר התקרבנו לעמק המוניומנט, לא היינו יכולים להשאר אדישים לכביש המתפתל בתוך המדבר, ולסלעים הקופצים פתאום בתוך המרחב. הנוף היה בראשיתי… קסום… עוצר נשימה.

מעבר לזה שעמק המוניומנט מדהים, הוא גם נמצא בתוך שמורה אינדיאנית ענקית (כזו ענקית ששטחה הוא פי 3 משטח מדינת ישראל). לפני שנכנסו לפארק של עמק המוניומנט, עצרנו בשוק תכשיטים אינדיאני וגם קנינו דבר או שניים.
התחלנו לנסוע בכביש המעגלי בעמק המוניומנט. בניגוד לפארקים אחרים בארהב, הכביש הזה היה כביש עפר קשה, מה שהוסיף לאווירה הבראשיתית…
אין מילים לתאר, זה היה היה אחד המקומות היפים שראינו.  הסלעים המוזרים שפשוט מזדקרים לשמיים באמצע העמק, השקט, הצבעים. הייתה אווירה קסומה למקום. מעיין אנרגיה כזו אפשר להגיד. נסענו במסלול המעגלי, כאשר בכל כמה דקות עצרנו להתפעל מאיזה סלע אחר. לכל סלע היה שם, כמו "שלוש אחיות", "אוזן הפיל" וכו…
השמש החלה לשקוע וכרגיל פינקה אותנו בצבעים המיוחדים שלה. נהננו רגעים אחרונים בעמק הקסום ונסענו משם למצוא מקום להעביר בו את הלילה.

מצאנו עיירה נידחת, החנינו את האוטו, נכנסנו למצב ואן והלכנו לישון.

בבוקר קמנו ואופס, האוטו לא הניע. לאאאאאאאאאאאא!!!! אמרתי לעצמי בראש, אבל ניסיתי להשאר רגוע. שוב פעם תקלה? חשדנו שאולי זה המצבר. הטרדתי עובר אורח וזה בא עם כבלים והנה – מניע! לאחר מכן הלכנו לעשות קניות. אחרי שהצטיידנו, באנו לנסוע ושוב האוטו לא מניע. כנראה הלך המצבר. הטרדתי עובר אורח נוסף, כבלים והנה מניע. נסענו ישירות לחנות חלקי חילוף. קנינו מצבר ולאחר שניסיתי לשכנע אותו קצת, נפרד האוטו מהמצב הישן וקיבל את המצב החדש. האוטו הניע כמו חמאה ויצאנו לנו לדרכנו, לעבר הגראנד קניון!

נסענו כל היום. נסיעה משעממת למדי, עם קטעים של נוף מדברי יפה. הגענו בלילה לגרנד קניון. ראינו מבט חטוף של הקניון לפני שנהייה חשוך לגמרי. למחרת קמנו בבוקר והלכנו לראות תצפית של הגרנד קניון.
יפה.
זהו.
הגרנד קניון נחשב לאחד המקומות היפים והמיוחדים בעולם, אבל אנחנו מסיבה כלשהי לא התלהבנו ממנו יותר מדי. כלומר, זה אוצר טבע מדהים, על זה אין ספק. יש בגרנד קניון שכבות של סלע, שמתחילות מלפני עשרות מיליוני שנה, ועולות למעלה עד ימינו. זה עוצמתי, והיסטוריית הטבע של המקום מיוחדת מאוד, אבל אותנו באופן אישי הגרנד קניון לא שבה בקסמיו. יכול להיות שזה בגלל שהיינו כל כך מוצפים במראות יפים שראינו לפני, או יכול זה בגלל שהסתכלנו על הקניון מרחוק ולא טיילנו בפנים.
בכל אופן היה שווה להגיע, אפילו אם זה רק בשביל להגיד – היינו בגרנד קניון…

היעד הבא – פארק ברייס, יער של מגדלים צבעוניים במדבר…

View Larger Map

אנחנו במדבר. מרחבים אינסופיים, חולות אדומים, סלעים מוזרים. איזה כיף השינוי המרענן בנוף.
הגענו למואב (Moab), העיירה המרכזית באזור. הרבה דיינרים, חנויות ישנות ואווירה מיוחדת. הצטיידנו בדלק ויצאנו לפארק ארצ'ס (Arch'es – קשתות). הגענו לארצ'ס והתחלנו לנסוע בפארק, כל פנייה נגלה לפנינו סלע מוזר בצורה אחרת, צוק משונן, קשתות ומרחבים. עם שקיעת השמש הגענו לקשתות הענקיות אשר נצבעו בצבעי שקיעה. החושך החל לרדת והצורות בסלעים התחלפו בצללים. ירח מלא החל לזרוח מההרים גדול כל כך שממש יכולתי לראות את הפרצוף על פניו…

חזרנו לישון בעיירה מואב ויום למחרת שוב חזרנו לפארק ארצ'ס, לראות ולחוות עוד קצת מהקשתות המיוחדות. לאחר מכן נסענו לפארק קניונלנדס (Canyonlands), אבל בגלל שכבר החל להחשיך (מחשיך בחמש אחר הצהריים) עצרנו לצפות בשקיעה. השמש שקעה ואנחנו עלינו לגג של האוטו, פרסנו שמיכה וצפינו במיליוני הכוכבים הזורחים בעוצמה במדבר.

למחרת נסענו לפארק קניונלנדס. בפארק קניונים רבים וצוקים נשאים, אשר יוצרים כמו "איים" מעל המרחבים הפתוחים. בגלל זה הכינוי של הפארק הוא "איים בשמיים". עצרנו, בישלנו ארוחת צהריים ולאחר מכן יצאנו לטיול רגלי של כמה קילומטרים. היה תענוג לטייל ככה לבד במדבר, על הסלעים האדומים. כאשר התחלנו לחזור חזרה, איבדנו את סימון השבילים… התחלנו ללכת, משוטטים על הסלעים במדבר כאשר השמש מתחילה לשקועה ואנחנו עם בקבוק מים אחד ובלי ציוד להעביר את הלילה… בסוף לא נאלצנו לבלות שם את הלילה, מצאנו את הסימון וחזרנו לאוטו…

אחרי לילה נוסף במואב, אמרנו שלום לעיירה הנחמדה והמשכנו לנסוע במדבר, מערבה לעבר עמק המוניומנט. כאשר התקרבנו לעמק המוניומנט, לא היינו יכולים להשאר אדישים לכביש המתפתל בתוך המדבר, ולסלעים הקופצים פתאום בתוך המרחב. הנוף היה בראשיתי… קסום… עוצר נשימה.

View Larger Map

קמנו בבוקר ונהננו פעם אחרונה לשבת במוטל ולהסתכל מהחלון אל העיירה המושלגת. נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע בפארק ילווסטון. הנסיעה הייתה מדהימה, הכל מושלג, עצים ונחלים, ובכל כמה רגעים עצרנו בצד הדרך לצפות ב"אטרקצייה" גיאותרמית אחרת. פעם זה בריכת בוץ מבעבעת, פעם זה גייזר קטן ופעם זה הר שמעלה מאות קיטורי עשן בקול רועם. השילוב של כל זה עם השלג והקרח יצר מראות כל כך מיוחדים שפשוט מילים לא יכולות לתאר.

הגענו למסלול הליכה מעגלי באזור גיאותרמי מרכזי בפארק. המסלול כולו על גשרי עץ אשר מסתובב מסביב לקיטורי אדים ונחלים רותחים היוצאים מהאדמה. הנחלים הרותחים יצרו צבעים מיוחדים על הסלע והאדים הרותחים קפאו על העצים הסמוכים ויצרו מראה מיוחד של עצים לבנים קפואים… אין מילים לתאר…

המשכנו לנסוע, כל מטר וכל פנייה נגלה לפנינו מראה חדש ומיוחד. בסוף היום הגענו לגייזר אולד פיית'פול (Old Faithful) שנחשב לגייזר המפורסם בעולם. כאשר הגייזר מתפרץ, הוא פולט אלפי ליטרים של מים לגובה של 35 מטר למשך דקה עד חמש דקות.
הגייזר מתפרץ כל 90 דקות בערך. כשהגענו היה כפור (מעלה-שתיים מתחת לאפס) ושמחנו לגלות שהוא עומד להתפרץ תוך עשר דקות. חיכינו קצת בחוץ בקור ביחד עם עוד אנשים קפואים, ותוך כמה דקות ראינו סילון אדיר של מים מתפרץ מהאדמה לגובה אדיר!

לאחר שצפינו בפלא כמה דקות… נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע דרומה ליעד הבא שלנו –
סולט לייק סיטי.

View Larger Map

התחלנו לעלות בהרים, הטבע נפרש לפנינו ואט אט הכל התחיל להצבע לבן כאשר נכנסנו לשמורת הטבע ילווסטון. אני אגיד את זה כבר עכשיו – ללא ספק, ילווסטון זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו בעולם.

ילווסטון (Yellowstone) הוא פארק לאומי ענק ששטחו כמעט חצי ממדינת ישראל, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, והדבר המיוחד ביותר הוא הפעילות הגיאותרמית העצומה שרוחשת וגועשת מתחת לפני השטח. מעל לפני השטח – שלג, קור וקרחונים, ומתחת לפני השטח – זרמי לבה, מים רותחים ואדים. הניגוד המדהים הזה נפגש על פני השטח ויוצר נחלים רותחים, אגמים מבעבעים, אדים עולים וגייזרים מתפרצים.

נכנסנו לשמורת הטבע ונסענו למעיינות החמים ממות'. בדרך נהננו בשלג, ראינו ביזיונים ואיילים.

כשהגענו היה קר מאוד ומאוחר אז כבר לא הסתובבנו יותר מדי ונסענו למוטל ללילה מפנק בחדר, שהרי אי אפשר לישון באוטו בקור כזה…

הלכנו לישון בחדר החם כאשר בחוץ יורד שלג והתעוררנו בבוקר לעיירה מושלגת ויפה. האוטו היה מכוסה שלג וראינו במד-טמפרטורה שלנו שבלילה היה 7 מעלות מתחת לאפס ושמחנו מאוד שלא ישנו באוטו…

עזבנו את המוטל ונסענו לנהר המבעבע (Boling River) לטבילה במעיין החם. ידענו שיש מעיין חם, אבל כזה דבר מדהים לא תיארנו לעצמנו. הגענו למעיין וראינו שלא סתם קוראים לו ככה – זה נהר חם! מים רותחים שיוצאים בכמויות מהסלע וזורמים במפלים ובבריכות קטנות. למרות הקור העז, פשטנו את בגדינו ונכנסנו למים הרותחים. התחושה הייתה כל כך טובה, קר ושלג ואנחנו בתוך מים חמים בטבע, נרגעים ומתקלחים במפלים הרותחים.

לאחר שעה קלה, החלטנו להמשיך הלאה. יצאנו מהמים הרותחים לקור העז וקפאנו. היה קר מאוד אבל התחושה בגוף מדהימה.
חזרנו לאוטו, התחממנו קצת ורצינו להתחיל לנסוע בפארק, אבל התברר לנו שאין עוד מקום לישון בו בדרך, לכן חזרנו ללילה נוסף במוטל עם הרגשה טובה וציפייה ליום המחר…

View Larger Map

עברנו את גבול ארה"ב והתחלנו בנסיעה ארוכה לעבר שמורת ילווסטון. 1,500 ק"מ לפנינו (3 פעמים ממטולה עד אילת) ובליבנו התרגשות ושמחה על ההרפתקאות שבדרך.

ההרפתקאה הראשונה הייתה נסיעה בגשם וערפל דרך רכס הרי הקסקייד עד לעיירה הציורית ווינטרופ (Winthrop). קמנו בבוקר בעיירה היפה ואכלנו ארוחת בוקר במסעדה מקומית, השף הצעיר (בן 23) ישב איתנו לשיחה והיה נעים ומעניין. מכיוון שביום הקודם לא ממש הצלחנו לראות את הפסגות המושלגות, נסענו כ-40 ק"מ חזרה לרכס ההרים. והנסיעה חזרה בהחלט הייתה שווה את זה… לראשונה נפגשנו עם השלג ונהנו מכל רגע לטייל בלבן הטהור ולשחק בשלג.

המשכנו את הנסיעה דרך מדינת וושינגטון עד למדינה היפה מונטנה. נסענו ונסענו… וביום השלישי של הנסיעה הגענו למונטנה, דוהרים במרחבים הפתוחים, כאשר ההרים המושלגים נישאים מכל עבר.

נסיעה מדהימה… ולמרות הקילומטרים הרבים והשעות הרבות בנהיגה, נהננו מכל רגע. בסוף היום השלישי הגענו לעיירה הקטנה רד לודג' (Red Lodge) שם העברנו את הלילה, מחכים ליום המחרת בו נכנס לראשונה לשמורת ילווסטון.

View Larger Map