בצהריי היום נפרדנו מהחברים אשר אירחו אותנו בלאס וגאס, והתחלנו בנסיעה המטורפת. לפנינו בערך 4,000 קילומטר, עד לאורלנדו פלורידה בחוף המזרחי.
בדרך עצרנו בסכר ההובר (Hoover Dam) שהוא סכר ענק במדבר ותחנת חשמל מבוססת על מים. ראינו את המבנה העצום באמצע המדבר לעת שקיעה והמשכנו בנסיעה.

נסענו קצת בחושך עד שמצאנו מקום לעצור לשינה. יום למחרת נסענו לסדונה. סדונה היא עיירה במדבר המוקפת בסלעים והרים אדומים וזה אחד הדברים שמייחדים אותה. הדבר השני שמייחד אותה הוא "מערבולות אנרגיה" מיסטיות… יש הטוענים שבאזור מסויימים ליד העיירה, ישנן מערבולות אנרגיה אשר יכולות להעניק הרגשה טובה ואף לרפא מחלות. הגענו לעיירה בערב, הסתובבנו קצת, בישלנו ארוחת צהריים בפארק המקומי וסגרנו את היום…
למחרת קמנו בבוקר ויצאנו למסלול טיול אשר מוביל אל מערבולת אנרגייה. המסלול היה מדהים – טיפוס על הר בצבע אדום. טיפסנו למעלה טיפוס לא קל אך מהנה, הגענו לפסגה ובעצם למרכז של מערבולת אנרגיה. הרגשנו טוב, אבל נו, הרי ברור שנרגיש טוב! כרגע טיפסנו חתיחת טיפוס מאומץ ובסופו הגענו לנוף מדהים בפסגה! אנחנו לא האמנו שיש שם איזה מערבולת קסמים מיוחדת… לדעתי זה פשוט הכוח של הטבע, וזה נמצא בכל מקום.

אחרי הטיול המשכנו לנסוע. נסענו ונסענו… יצאנו מאריזונה והגענו לניו-מקסיקו. המדינה הכי נידחת שהיינו בה. פשוט מדבר ושום דבר מעניין. היו לנו נסיעות של שעות בכביש ישר במדבר. בדרך כלל אני אוהב לנהוג, אבל זה היה מתיש… זה כמו לנסוע בחלל, אתה נוסע ונוסע, שעות על גבי שעות וכלום כמעט לא משתנה – מדבר!
באחד הלילות שלנו בניו-מקסיקו, הגיע הלילה וכרגיל הלכנו לישון בואן. בחוץ היה 6 מעלות צלזיוס. לא כל כך קר. התקרבלנו בשמיכות והיה נעים. בבוקר קמנו קפואים מקור, הסתכלנו על הטמפרטורה והיינו המומים – 7 מעלות מתחת לאפס! כן, ישנו באוטו כשבחוץ קפור ושרדנו את זה! כל האוטו היה מכוסה שכבת קרח! אני נכנסתי למקדונלדס לשתות קפה ולעבוד קצת עד שהאוטו יפשיר. השעה הייתה 5 בבוקר והמקדונלדס היה מלא בזקנים שפטפטו באנגלית "יאנקית" במבטא כבד… מאיה המשיכה לישון בקפור… לאחר שעה קלה השמש זרחה, הקרח נמס והמשכנו בנסיעה.

התחנה הבאה שלנו בדרך הייתה רוזוול. רוזוול היא עיירה נידחת בניו-מקסיקו, אשר בשנת 1947 התרסק בה עב"ם עם חייזרים. או לפחות ככה אומרים. יש הוכחות יש עדויות, אבל הממשלה עדיין מכחישה. הגענו לרוזוול, אני ביקרתי במוזיאון העבמים (אני חנון! אני יודע…) ומאיה השתעממה.

עזבנו את רוזוול והמשכנו במדבריות… ביומיים שלאחר מכן חצינו את טקסס ועזבנו את המדבר, הגענו ללואיסיאנה ונסענו מעל ביצות ענקיות, עד שהגענו לניו-אורלינס!
ניו-אורלינס היא עיר של ג'אז ומוסיקה. הגענו בלילה וחנינו ברחוב. לבשנו בגדים ליציאה ויצאנו להסתובב ברחובות. האווירה בניו-אורלינס מיוחדת, מוסיקה נשמעת מכל עבר ואנשים ברחובות. נכנסו למועדון ג'אז, רקדנו לצלילי הופעה חיה, שתינו ונהנינו.
סגרנו את הלילה והלכנו לישון בואן, ברחוב במרכז ניו-אורלינס. לא צריך בית מלון!
למחרת הסתובבנו עוד קצת בשוק וברחובות ולקראת הצהריים המשכנו בנסיעה המטורפת.

נסענו ונסענו… עזבנו את לואיסיאנה ועברנו למיסיסיפי. יצאנו ממסיסיפי והגענו לפלורידה! עוד כמה שעות נסיעה וכבר לא יכולנו יותר! כל כך רצינו להגיע ולבסוף הגענו – בית מלון בדיסני-וורלד אורלנו!

נסענו 4,000 קילומטר והנסיעה הייתה קשה. כל יום להתעורר בתוך האוטו, לנסוע 8 שעות, לאכול בתוך האוטו, ללכת לישון באוטו ושוב, לקום בבוקר בתוך האוטו… אבל למרות הקושי זו הייתה חוויה מעניינת שאנו נזכור כל החיים.

ועכשיו אחרי הנסיעה הארוכה, אנחנו הולכים להתפנק לנו 4 ימים בבית מלון ובדיסני וורלד!

View Larger Map

נסענו במדבר, מרחבים של שממה… ופתאום, ראינו בנינים באופק. לאס וגאס מולינו, עיר בשממה. ופתאום בבת אחת, מלא כבישים ומכוניות ומחלפים ושלטים ובלגן! הגענו ללאס וגאס!

נסענו בשדרה המרכזית אשר נקראת ה"סטריפ". הכל רק בתי מלון. אבל לא סתם בתי מלון… כל בית מלון זה בניין ענק ומיוחד. חנינו בחניה של בית המלון והחלפנו את תלבושת המטיילים הזרוקים לתלבושת של בליינים…
נכנסו לבית המלון כמובן ישר לקזינו. הקצבנו לעצמנו 20 דולר להימורים. לא משנה מה, אחרי 20 אנחנו מפסיקים. הסתובבנו בקזינו, הכל מלא אורות וצלילים, חוויה כל כך הפוכה מהשקט של המדבר אבל בהחלט חוויה מהנה. הכנסנו דולר למכונה. טיקטיקטיק… המכונה מסתובבת והופ הלך הדולר. הסתובבנו וחיפשנו מכונה שאנחנו מתחברים אליה. הכנסנו דולר, טיקטיקטיק, צ'יצ'ינג! על הפעם השניה הרווחנו 19 דולר! איזה כיף!

אחרי הקזינו, יצאנו החוצה, הסתובבנו קצת ומהר מאוד גילינו שאין מה לעשות בחוץ. כל האקשן בפנים, בתוך הבתי מלון. כל העיר בתוך בתי מלון! זה משהו מטורף… נכנסו לבית מלון ונציה, והסתובבנו לנו ברחובות של ונציה כשלמעלה שמיים כחולים ואנו הולכים לאורך התעלות כאשר גונדולות בהם שטים תיירים…

אחרי שהתעייפנו, נסענו לחברים שלי אשר גרים ממש ליד לאס וגאס. אלו אותם חברים אשר התארחתי אצלם בבקתה ב"ביג בר" ממש בתחילת הטיול. הם קיבלנו אותנו יפה בביתם הצנוע, ולאחר שנחנו קצת, הם לקחו אותנו לארוחת ערב ולהסתובב בעיר.
ללא ספק, הקסם האמיתי של לאס וגאס נגלה בלילה. אורות צבעוניים, הכל מואר, מהבהב, מזמר, מתפוצץ, מסתובב, משפריץ מים, רושף אש ומה לא… צפינו במזרקה המזמרת ובהר הגעש המתפרץ. הכל כמובן, שייך לבתי המלון.
לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת ערב נחמדה.

ככה בילינו לנו עוד יומיים בלאס וגאס. מטיילים בתוך בתי המלון, כאשר בכל אחת יש חוויה אחרת. באחד מצאנו את מגדל אייפל, באחר מצאנו אריה אמיתי מסתובב. באחד ראינו את פסלים רומאים ובאחר הסתובבנו בתוך פרמידה מצרית… אכלנו בבופה, שתינו פינה קולדה והימרנו עוד קצת, לא הרווחנו עוד פעם…

זהו, סיימנו את הסיבוב הגדול במערב ארצות הברית. אבל זה עוד לא נגמר… הגיע הרגע לחצות את ארה"ב לצד השני! כן כן, אנחנו עכשיו צריכים להגיע לחוף המזרחי,לדיסני וורלד באורלנדו פלורידה. 4,000 קילומטר של נסיעה לפנינו! זה טירוף, זה פסיכי, ואנחנו מתכוונים לעשות את זה בשבוע. אנחנו חוששים מהדרך, גם לנו וגם לאוטו דרך ארוכה ואולי לאחד מאיתנו ימאס במהלך המסע… למרות החשש אנחנו מתרגשים מההרפתקאה שלפנינו.
בדרך תכננו כמה עצירות קטנות, והתחנה הבאה שלנו היא – סדונה. יישוב במדבר אשר בסביבתו מתחבאות מערבולות אנרגיה מיוחדות…

View Larger Map

כל כך הרבה מקומות מיוחדים בעולם. ברייס הוא עוד אחד מהמקומות המיוחדים ביותר שראינו. ברייס מלא בעמודים ייחודיים בשם "הודוס", שנוצרו בעקבות רוח, מים ושחיקה על ידי קרח, שהופעלו על סלעי המשקע של הנהר. העמודים זוהרים בשכבות צבעוניות של כתום, אדום, ורוד, צהוב ולבן.
עשינו מסלול הליכה בפארק, בין העמודים המיוחדים, הקשתות והנקיקים והתפעלנו מהמראות…

אחרי ברייס נסענו לעיירה קטנה בדרך, היה כבר חושך אז החנינו את האוטו והלכנו לישון. העיירה בה עצרנו קרובה מאוד לפארק הפופולרי זאיון, כבר לא היה לנו חשק לעוד פארק… אבל אמרנו לעצמנו, "אם אנחנו כבר פה, מה, לא נראה?" אז קפצנו לפארק, ראינו נחל יפה זורם בין הסלעים המדבריים וזכינו לראות אייל גדול צועד בנהר ממש מולנו, מה שהיה יפה מאוד.

זהו סיימנו עם הפארקים והתחלנו לנסוע לעבר לאס וגאס! אבל… לא לפני שנעשה טבילה אחרונה במעיין חם. אתם כבר בטח יודעים כמה אחנו אוהבים מעיינות חמים… חיפשנו באינטרנט ומצאנו מעיין חם שנראה מדהים בדרך ללאס וגאס.
הגענו למקום ומצאנו שטח פרטי, בית של מישהו. אני לא התביישתי ודפקתי על הדלת. בחור חביב פתח לי את הדלת ויצא איתנו החוצה כדי להראות לנו את המעיין. המעיין היה מדהים… ככה בשטח של הבית שלו, ליד הנהר, היו בריכות ענקיות של מים רותחים המבעבעים מהאדמה. התרגשנו כבר לטבול במים המרפאים, אבל בעל המקום הודיע לנו שהתשלום הוא $80 לשנינו. נדהמנו מהמחיר שהוא נקב אבל לא ויתרנו. כמו ישראלים טובים, התמקחנו איתו וקיבלנו $20 לשעה אחת של טבילה…
שעה אחת זה בדרך כלל מספיק לטבילה במעיין חם. והמעיין הוא שלנו פרטי בשעה הזו… שמחים ומרוצים, פשטנו את בגדינו ונכנסו למים הרותחים. המעיין היה מאורגן בשלושה בריכות, כשלכל בריכה היתה טמפרטורה אחרת. עברנו מבריכה לבריכה, המים החמים הרגיעו את הגוף, נשענו אחורה, הסתכלנו על הנהר ונהננו מכל רגע.

השעה עברה לה במהרה, ואחרי ההתרעננות המרגיעה, נכנסו לאוטו והמשכנו בנסיעה לעיר החטאים במדבר – לאס וגאס!

View Larger Map

כאשר התקרבנו לעמק המוניומנט, לא היינו יכולים להשאר אדישים לכביש המתפתל בתוך המדבר, ולסלעים הקופצים פתאום בתוך המרחב. הנוף היה בראשיתי… קסום… עוצר נשימה.

האוטו שלנו בצל הסלעים הענקיים, עושים ארוחת צהריים

מצאנו עיירה נידחת, החנינו את האוטו, נכנסנו למצב ואן והלכנו לישון.

בבוקר קמנו ואופס, האוטו לא הניע. לאאאאאאאאאאאא!!!! אמרתי לעצמי בראש, אבל ניסיתי להשאר רגוע. שוב פעם תקלה? חשדנו שאולי זה המצבר. הטרדתי עובר אורח וזה בא עם כבלים והנה – מניע! לאחר מכן הלכנו לעשות קניות. אחרי שהצטיידנו, באנו לנסוע ושוב האוטו לא מניע. כנראה הלך המצבר. הטרדתי עובר אורח נוסף, כבלים והנה מניע. נסענו ישירות לחנות חלקי חילוף. קנינו מצבר ולאחר שניסיתי לשכנע אותו קצת, נפרד האוטו מהמצב הישן וקיבל את המצב החדש. האוטו הניע כמו חמאה ויצאנו לנו לדרכנו, לעבר הגראנד קניון!

נסענו כל היום. נסיעה משעממת למדי, עם קטעים של נוף מדברי יפה. הגענו בלילה לגרנד קניון. ראינו מבט חטוף של הקניון לפני שנהייה חשוך לגמרי. למחרת קמנו בבוקר והלכנו לראות תצפית של הגרנד קניון.
יפה.
זהו.
הגרנד קניון נחשב לאחד המקומות היפים והמיוחדים בעולם, אבל אנחנו מסיבה כלשהי לא התלהבנו ממנו יותר מדי. כלומר, זה אוצר טבע מדהים, על זה אין ספק. יש בגרנד קניון שכבות של סלע, שמתחילות מלפני עשרות מיליוני שנה, ועולות למעלה עד ימינו. זה עוצמתי, והיסטוריית הטבע של המקום מיוחדת מאוד, אבל אותנו באופן אישי הגרנד קניון לא שבה בקסמיו. יכול להיות שזה בגלל שהיינו כל כך מוצפים במראות יפים שראינו לפני, או יכול זה בגלל שהסתכלנו על הקניון מרחוק ולא טיילנו בפנים.
בכל אופן היה שווה להגיע, אפילו אם זה רק בשביל להגיד – היינו בגרנד קניון…

היעד הבא – פארק ברייס, יער של מגדלים צבעוניים במדבר…

View Larger Map

אנחנו במדבר. מרחבים אינסופיים, חולות אדומים, סלעים מוזרים. איזה כיף השינוי המרענן בנוף.
הגענו למואב (Moab), העיירה המרכזית באזור. הרבה דיינרים, חנויות ישנות ואווירה מיוחדת. הצטיידנו בדלק ויצאנו לפארק ארצ'ס (Arch'es – קשתות). הגענו לארצ'ס והתחלנו לנסוע בפארק, כל פנייה נגלה לפנינו סלע מוזר בצורה אחרת, צוק משונן, קשתות ומרחבים. עם שקיעת השמש הגענו לקשתות הענקיות אשר נצבעו בצבעי שקיעה. החושך החל לרדת והצורות בסלעים התחלפו בצללים. ירח מלא החל לזרוח מההרים גדול כל כך שממש יכולתי לראות את הפרצוף על פניו…

חזרנו לישון בעיירה מואב ויום למחרת שוב חזרנו לפארק ארצ'ס, לראות ולחוות עוד קצת מהקשתות המיוחדות. לאחר מכן נסענו לפארק קניונלנדס (Canyonlands), אבל בגלל שכבר החל להחשיך (מחשיך בחמש אחר הצהריים) עצרנו לצפות בשקיעה. השמש שקעה ואנחנו עלינו לגג של האוטו, פרסנו שמיכה וצפינו במיליוני הכוכבים הזורחים בעוצמה במדבר.

למחרת נסענו לפארק קניונלנדס. בפארק קניונים רבים וצוקים נשאים, אשר יוצרים כמו "איים" מעל המרחבים הפתוחים. בגלל זה הכינוי של הפארק הוא "איים בשמיים". עצרנו, בישלנו ארוחת צהריים ולאחר מכן יצאנו לטיול רגלי של כמה קילומטרים. היה תענוג לטייל ככה לבד במדבר, על הסלעים האדומים. כאשר התחלנו לחזור חזרה, איבדנו את סימון השבילים… התחלנו ללכת, משוטטים על הסלעים במדבר כאשר השמש מתחילה לשקועה ואנחנו עם בקבוק מים אחד ובלי ציוד להעביר את הלילה… בסוף לא נאלצנו לבלות שם את הלילה, מצאנו את הסימון וחזרנו לאוטו…

אחרי לילה נוסף במואב, אמרנו שלום לעיירה הנחמדה והמשכנו לנסוע במדבר, מערבה לעבר עמק המוניומנט. כאשר התקרבנו לעמק המוניומנט, לא היינו יכולים להשאר אדישים לכביש המתפתל בתוך המדבר, ולסלעים הקופצים פתאום בתוך המרחב. הנוף היה בראשיתי… קסום… עוצר נשימה.

View Larger Map

נסענו בלילה, מחכים לשלג שיפסיק כי בקור כזה פחדנו לישון בואן…
נסענו בחושך עד שהגענו לעיירה קטנה, עצרנו, נכנסנו למצב ואן והלכנו לישון. קמנו בבוקר, היה חושך וירד שלג  זלעפות… התחלנו לנסוע ובמהרה זרחה השמש והפסיק השלג ולנו רגשות מעורבים לגבי כך, שמחה ועצב. אנחנו אוהבים שלג!

לאחר כמה שעות נסיעה הגענו ל"סולט לייק סיטי". סולט לייק סיטי (Salt Lake City) היא העיר הגדולה במדינת יוטה. היא שוכנת ליד… ניחשתם נכון – אגם מלוח. השני במליחותו בעולם. אחרי ים המלח שלנו כמובן. אבל בניגוד לים המלח שלנו, אגם המלח שלהם הוא לא אטרקציה תיירותית. הגענו לעיר וחיפשנו חוף, אבל עד מהרה גילינו – אין חופים תיירותיים והתושבים חושבים שאגם המלח שלהם די מסריח… אז עלינו לגבעה מקומית ועשינו לנו ארוחה מול הנוף היפה. אחרי זה הלכנו לישון.

קמנו בבוקר והלכנו לטייל בסולט לייק סיטי.  העיר היא ה"מכה" של המורמונים, זרם ייחודי בנצרות. אנחנו מצאנו את זה לא מעניין במיוחד, ואת העיר כולה… שקטה ודי משעממת, אבל בכל זאת היה לה יופי מסויים.

למחרת – נסענו למעיין חם באזור! נסענו דרומה על הכביש, סטינו לכביש צדדי ושם לצד הכביש מצאנו מעיין חם מדהים. במעיין היו זוג צעיר והילד הקטן שלהם. התחברנו איתם במהרה ונכנסו לשיחה קולחת על התרבות האמריקאית, עבודה, בריאות, חינוך וגידול ילדים… הם לא היו אמריקאים טיפוסים ומצאנו בינינו הרבה במשותף. לאחר שהזוג הנחמד הלכו לעומת זאת… הגיעו חבורה של צעירים אמריקאים, עם קופסה ענקית של בירה וסבון. הם נכנסו למעיין, שתו בירה והתרחצו. אנחנו, שישבנו בבריכה התחתונה והם בבריכה העליונה, קיבלנו את כל הסבון והג'יפה ויצאנו במהרה…

לאחר הטבילה הנהדרת במעיין על צד הדרך, המשכנו לנו בנסיעה ופתאום, נדלקה הנורית שאומרת "חסר נוזל קרור". אבל רק אתמול בבוקר מלאנו את הנוזל! לקחנו את האוטו היקר שלנו שוב למוסך, סדק ברדיאטור, ביי ביי 300 דולר, שלום עיירה נטושה, מה עושים כאן שלוש שעות? חיכינו בפאסט-פוד מקסיקני מקומי עד שהמוסכניק יתקן. אנחנו מעייפים את הואן הנחמד שלנו… אבל בכל זאת, כבר יותר מ-1000 דולר הוצאנו על תיקונים וזה היה קצת מתסכל. בנוסף אני לא מרוויח מספיק כמו שציפיתי מהעבודה במהלך הטיול וזה המון כסף. ניסינו לקחת את זה בקלות, אכלנו סלט טאקו, קיבלנו בחזרה את האוטו והמשכנו לנסוע לעבר מדבריות יוטה. בדרך עצרנו במוטל דרכים זול ולמרות שהוא היה מסריח במקצת, שמחנו מאוד שמצאנו מקום זול. הלכנו לישון, מחכים ליום המחר בו נגיע למקומות מיוחדים במדבר…

View Larger Map

קמנו בבוקר ונהננו פעם אחרונה לשבת במוטל ולהסתכל מהחלון אל העיירה המושלגת. נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע בפארק ילווסטון. הנסיעה הייתה מדהימה, הכל מושלג, עצים ונחלים, ובכל כמה רגעים עצרנו בצד הדרך לצפות ב"אטרקצייה" גיאותרמית אחרת. פעם זה בריכת בוץ מבעבעת, פעם זה גייזר קטן ופעם זה הר שמעלה מאות קיטורי עשן בקול רועם. השילוב של כל זה עם השלג והקרח יצר מראות כל כך מיוחדים שפשוט מילים לא יכולות לתאר.

הגענו למסלול הליכה מעגלי באזור גיאותרמי מרכזי בפארק. המסלול כולו על גשרי עץ אשר מסתובב מסביב לקיטורי אדים ונחלים רותחים היוצאים מהאדמה. הנחלים הרותחים יצרו צבעים מיוחדים על הסלע והאדים הרותחים קפאו על העצים הסמוכים ויצרו מראה מיוחד של עצים לבנים קפואים… אין מילים לתאר…

המשכנו לנסוע, כל מטר וכל פנייה נגלה לפנינו מראה חדש ומיוחד. בסוף היום הגענו לגייזר אולד פיית'פול (Old Faithful) שנחשב לגייזר המפורסם בעולם. כאשר הגייזר מתפרץ, הוא פולט אלפי ליטרים של מים לגובה של 35 מטר למשך דקה עד חמש דקות.
הגייזר מתפרץ כל 90 דקות בערך. כשהגענו היה כפור (מעלה-שתיים מתחת לאפס) ושמחנו לגלות שהוא עומד להתפרץ תוך עשר דקות. חיכינו קצת בחוץ בקור ביחד עם עוד אנשים קפואים, ותוך כמה דקות ראינו סילון אדיר של מים מתפרץ מהאדמה לגובה אדיר!

לאחר שצפינו בפלא כמה דקות… נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע דרומה ליעד הבא שלנו –
סולט לייק סיטי.

View Larger Map

התחלנו לעלות בהרים, הטבע נפרש לפנינו ואט אט הכל התחיל להצבע לבן כאשר נכנסנו לשמורת הטבע ילווסטון. אני אגיד את זה כבר עכשיו – ללא ספק, ילווסטון זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו בעולם.

ילווסטון (Yellowstone) הוא פארק לאומי ענק ששטחו כמעט חצי ממדינת ישראל, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, והדבר המיוחד ביותר הוא הפעילות הגיאותרמית העצומה שרוחשת וגועשת מתחת לפני השטח. מעל לפני השטח – שלג, קור וקרחונים, ומתחת לפני השטח – זרמי לבה, מים רותחים ואדים. הניגוד המדהים הזה נפגש על פני השטח ויוצר נחלים רותחים, אגמים מבעבעים, אדים עולים וגייזרים מתפרצים.

נכנסנו לשמורת הטבע ונסענו למעיינות החמים ממות'. בדרך נהננו בשלג, ראינו ביזיונים ואיילים.

כשהגענו היה קר מאוד ומאוחר אז כבר לא הסתובבנו יותר מדי ונסענו למוטל ללילה מפנק בחדר, שהרי אי אפשר לישון באוטו בקור כזה…

הלכנו לישון בחדר החם כאשר בחוץ יורד שלג והתעוררנו בבוקר לעיירה מושלגת ויפה. האוטו היה מכוסה שלג וראינו במד-טמפרטורה שלנו שבלילה היה 7 מעלות מתחת לאפס ושמחנו מאוד שלא ישנו באוטו…

עזבנו את המוטל ונסענו לנהר המבעבע (Boling River) לטבילה במעיין החם. ידענו שיש מעיין חם, אבל כזה דבר מדהים לא תיארנו לעצמנו. הגענו למעיין וראינו שלא סתם קוראים לו ככה – זה נהר חם! מים רותחים שיוצאים בכמויות מהסלע וזורמים במפלים ובבריכות קטנות. למרות הקור העז, פשטנו את בגדינו ונכנסנו למים הרותחים. התחושה הייתה כל כך טובה, קר ושלג ואנחנו בתוך מים חמים בטבע, נרגעים ומתקלחים במפלים הרותחים.

לאחר שעה קלה, החלטנו להמשיך הלאה. יצאנו מהמים הרותחים לקור העז וקפאנו. היה קר מאוד אבל התחושה בגוף מדהימה.
חזרנו לאוטו, התחממנו קצת ורצינו להתחיל לנסוע בפארק, אבל התברר לנו שאין עוד מקום לישון בו בדרך, לכן חזרנו ללילה נוסף במוטל עם הרגשה טובה וציפייה ליום המחר…

View Larger Map

עברנו את גבול ארה"ב והתחלנו בנסיעה ארוכה לעבר שמורת ילווסטון. 1,500 ק"מ לפנינו (3 פעמים ממטולה עד אילת) ובליבנו התרגשות ושמחה על ההרפתקאות שבדרך.

ההרפתקאה הראשונה הייתה נסיעה בגשם וערפל דרך רכס הרי הקסקייד עד לעיירה הציורית ווינטרופ (Winthrop). קמנו בבוקר בעיירה היפה ואכלנו ארוחת בוקר במסעדה מקומית, השף הצעיר (בן 23) ישב איתנו לשיחה והיה נעים ומעניין. מכיוון שביום הקודם לא ממש הצלחנו לראות את הפסגות המושלגות, נסענו כ-40 ק"מ חזרה לרכס ההרים. והנסיעה חזרה בהחלט הייתה שווה את זה… לראשונה נפגשנו עם השלג ונהנו מכל רגע לטייל בלבן הטהור ולשחק בשלג.

המשכנו את הנסיעה דרך מדינת וושינגטון עד למדינה היפה מונטנה. נסענו ונסענו… וביום השלישי של הנסיעה הגענו למונטנה, דוהרים במרחבים הפתוחים, כאשר ההרים המושלגים נישאים מכל עבר.

נסיעה מדהימה… ולמרות הקילומטרים הרבים והשעות הרבות בנהיגה, נהננו מכל רגע. בסוף היום השלישי הגענו לעיירה הקטנה רד לודג' (Red Lodge) שם העברנו את הלילה, מחכים ליום המחרת בו נכנס לראשונה לשמורת ילווסטון.

View Larger Map

בונקובר התפנקנו. טוב, מותר לנו לפעמים ללכת לבית מלון ולמסעדות. בעיקר כשמדובר ב-3 שנים להכרות שלי ושל מאיה. אבל קודם כל אני אספר לכם קצת על ונקובר.
ונקובר (Vancouver) היא עיר גדולה השוכנת בדרום מערב קנדה, ממש על הגבול עם ארה"ב. היא אינה מוכרת כמו טורונטו ומונטריאול ובוודאי נופלת בפרסומה מהערים הגדולות שמעבר לגבול, בארצות הברית. ובכל זאת ונקובר עוקפת בסיבוב את מתחרותיה פעם אחר פעם בדירוגי "העיר הטובה ביותר לחיות בה בצפון אמריקה". היא נטועה בסביבה מרהיבה בה נפגשים מפרצים, מי אוקיינוס תכולים, יערות גשם ממוזגים והרים נישאים. יש בה בניינים היסטוריים משופצים, שכונות מקסימות שנעים לשוטט בהן ואווירה קוסמופוליטית ידידותית.

הגענו לואנקובר אחה"צ ונסענו לפארק סטנלי לתצפית מדהימה על העיר, אף פעם לא ראיתי עיר שנמצאת במיקום יפה כמו ואנקובר.
נסענו לבית מלון, התארגנו ויצאנו למועדון ג'אז בעיר.

תצפית על ואנקובר מפארק סטנלי

למחרת הסתובבנו בעיר התחתית. ללא ספק זה החלק הפחות מיוחד של העיר. רחובות שקטים, הרבה עבודות בכביש ואין יותר מדי אטרקציות. כאשר הגענו לטיילת והלכנו לאורכה, שוב נתגלתה לנו ואנקובר במלוא הדרה עם נהר רחב אשר משני עבריו בנייניה של העיר, צעירים מנומנמים ומטוסים קלים הנוחתים על המים פעם בכמה זמן.
בלילה הסתובבנו ברחוב ונכנסנו לפאב מקומי לחוות את חיי הלילה של ואנקובר…

למחרת נפרדנו מהמלון ונסענו לשוק בחצי האי גרנביל (Granville Island). הסתובבנו בשוק המקורה, מסתכלים סביב על המאכלים המיוחדים ונהנים מהניחוחות והאווירה. המחירים בשוק ובואנקובר באופן כללי הם בשמיים – העיר הכי יקרה שראיתי. לכן לא טעמנו יותר מדי, רק חלקנו לנו ארוחה נחמדה מול הים.

התפנקנו בואנקובר, ועכשיו מחכה לנו נסיעה של יותר מ-1,500 קילומטר עד לפארק ילווסטון. בחזרה למצב ואן…

View Larger Map