מטיילים חופשי

כל כך הרבה מקומות מיוחדים בעולם. ברייס הוא עוד אחד מהמקומות המיוחדים ביותר שראינו. ברייס מלא בעמודים ייחודיים בשם "הודוס", שנוצרו בעקבות רוח, מים ושחיקה על ידי קרח, שהופעלו על סלעי המשקע של הנהר. העמודים זוהרים בשכבות צבעוניות של כתום, אדום, ורוד, צהוב ולבן.
עשינו מסלול הליכה בפארק, בין העמודים המיוחדים, הקשתות והנקיקים והתפעלנו מהמראות…

אחרי ברייס נסענו לעיירה קטנה בדרך, היה כבר חושך אז החנינו את האוטו והלכנו לישון. העיירה בה עצרנו קרובה מאוד לפארק הפופולרי זאיון, כבר לא היה לנו חשק לעוד פארק… אבל אמרנו לעצמנו, "אם אנחנו כבר פה, מה, לא נראה?" אז קפצנו לפארק, ראינו נחל יפה זורם בין הסלעים המדבריים וזכינו לראות אייל גדול צועד בנהר ממש מולנו, מה שהיה יפה מאוד.

זהו סיימנו עם הפארקים והתחלנו לנסוע לעבר לאס וגאס! אבל… לא לפני שנעשה טבילה אחרונה במעיין חם. אתם כבר בטח יודעים כמה אחנו אוהבים מעיינות חמים… חיפשנו באינטרנט ומצאנו מעיין חם שנראה מדהים בדרך ללאס וגאס.
הגענו למקום ומצאנו שטח פרטי, בית של מישהו. אני לא התביישתי ודפקתי על הדלת. בחור חביב פתח לי את הדלת ויצא איתנו החוצה כדי להראות לנו את המעיין. המעיין היה מדהים… ככה בשטח של הבית שלו, ליד הנהר, היו בריכות ענקיות של מים רותחים המבעבעים מהאדמה. התרגשנו כבר לטבול במים המרפאים, אבל בעל המקום הודיע לנו שהתשלום הוא $80 לשנינו. נדהמנו מהמחיר שהוא נקב אבל לא ויתרנו. כמו ישראלים טובים, התמקחנו איתו וקיבלנו $20 לשעה אחת של טבילה…
שעה אחת זה בדרך כלל מספיק לטבילה במעיין חם. והמעיין הוא שלנו פרטי בשעה הזו… שמחים ומרוצים, פשטנו את בגדינו ונכנסו למים הרותחים. המעיין היה מאורגן בשלושה בריכות, כשלכל בריכה היתה טמפרטורה אחרת. עברנו מבריכה לבריכה, המים החמים הרגיעו את הגוף, נשענו אחורה, הסתכלנו על הנהר ונהננו מכל רגע.

השעה עברה לה במהרה, ואחרי ההתרעננות המרגיעה, נכנסו לאוטו והמשכנו בנסיעה לעיר החטאים במדבר – לאס וגאס!

View Larger Map

נסענו בלילה, מחכים לשלג שיפסיק כי בקור כזה פחדנו לישון בואן…
נסענו בחושך עד שהגענו לעיירה קטנה, עצרנו, נכנסנו למצב ואן והלכנו לישון. קמנו בבוקר, היה חושך וירד שלג  זלעפות… התחלנו לנסוע ובמהרה זרחה השמש והפסיק השלג ולנו רגשות מעורבים לגבי כך, שמחה ועצב. אנחנו אוהבים שלג!

לאחר כמה שעות נסיעה הגענו ל"סולט לייק סיטי". סולט לייק סיטי (Salt Lake City) היא העיר הגדולה במדינת יוטה. היא שוכנת ליד… ניחשתם נכון – אגם מלוח. השני במליחותו בעולם. אחרי ים המלח שלנו כמובן. אבל בניגוד לים המלח שלנו, אגם המלח שלהם הוא לא אטרקציה תיירותית. הגענו לעיר וחיפשנו חוף, אבל עד מהרה גילינו – אין חופים תיירותיים והתושבים חושבים שאגם המלח שלהם די מסריח… אז עלינו לגבעה מקומית ועשינו לנו ארוחה מול הנוף היפה. אחרי זה הלכנו לישון.

קמנו בבוקר והלכנו לטייל בסולט לייק סיטי.  העיר היא ה"מכה" של המורמונים, זרם ייחודי בנצרות. אנחנו מצאנו את זה לא מעניין במיוחד, ואת העיר כולה… שקטה ודי משעממת, אבל בכל זאת היה לה יופי מסויים.

למחרת – נסענו למעיין חם באזור! נסענו דרומה על הכביש, סטינו לכביש צדדי ושם לצד הכביש מצאנו מעיין חם מדהים. במעיין היו זוג צעיר והילד הקטן שלהם. התחברנו איתם במהרה ונכנסו לשיחה קולחת על התרבות האמריקאית, עבודה, בריאות, חינוך וגידול ילדים… הם לא היו אמריקאים טיפוסים ומצאנו בינינו הרבה במשותף. לאחר שהזוג הנחמד הלכו לעומת זאת… הגיעו חבורה של צעירים אמריקאים, עם קופסה ענקית של בירה וסבון. הם נכנסו למעיין, שתו בירה והתרחצו. אנחנו, שישבנו בבריכה התחתונה והם בבריכה העליונה, קיבלנו את כל הסבון והג'יפה ויצאנו במהרה…

לאחר הטבילה הנהדרת במעיין על צד הדרך, המשכנו לנו בנסיעה ופתאום, נדלקה הנורית שאומרת "חסר נוזל קרור". אבל רק אתמול בבוקר מלאנו את הנוזל! לקחנו את האוטו היקר שלנו שוב למוסך, סדק ברדיאטור, ביי ביי 300 דולר, שלום עיירה נטושה, מה עושים כאן שלוש שעות? חיכינו בפאסט-פוד מקסיקני מקומי עד שהמוסכניק יתקן. אנחנו מעייפים את הואן הנחמד שלנו… אבל בכל זאת, כבר יותר מ-1000 דולר הוצאנו על תיקונים וזה היה קצת מתסכל. בנוסף אני לא מרוויח מספיק כמו שציפיתי מהעבודה במהלך הטיול וזה המון כסף. ניסינו לקחת את זה בקלות, אכלנו סלט טאקו, קיבלנו בחזרה את האוטו והמשכנו לנסוע לעבר מדבריות יוטה. בדרך עצרנו במוטל דרכים זול ולמרות שהוא היה מסריח במקצת, שמחנו מאוד שמצאנו מקום זול. הלכנו לישון, מחכים ליום המחר בו נגיע למקומות מיוחדים במדבר…

View Larger Map

התחלנו לעלות בהרים, הטבע נפרש לפנינו ואט אט הכל התחיל להצבע לבן כאשר נכנסנו לשמורת הטבע ילווסטון. אני אגיד את זה כבר עכשיו – ללא ספק, ילווסטון זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו בעולם.

ילווסטון (Yellowstone) הוא פארק לאומי ענק ששטחו כמעט חצי ממדינת ישראל, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, והדבר המיוחד ביותר הוא הפעילות הגיאותרמית העצומה שרוחשת וגועשת מתחת לפני השטח. מעל לפני השטח – שלג, קור וקרחונים, ומתחת לפני השטח – זרמי לבה, מים רותחים ואדים. הניגוד המדהים הזה נפגש על פני השטח ויוצר נחלים רותחים, אגמים מבעבעים, אדים עולים וגייזרים מתפרצים.

נכנסנו לשמורת הטבע ונסענו למעיינות החמים ממות'. בדרך נהננו בשלג, ראינו ביזיונים ואיילים.

כשהגענו היה קר מאוד ומאוחר אז כבר לא הסתובבנו יותר מדי ונסענו למוטל ללילה מפנק בחדר, שהרי אי אפשר לישון באוטו בקור כזה…

הלכנו לישון בחדר החם כאשר בחוץ יורד שלג והתעוררנו בבוקר לעיירה מושלגת ויפה. האוטו היה מכוסה שלג וראינו במד-טמפרטורה שלנו שבלילה היה 7 מעלות מתחת לאפס ושמחנו מאוד שלא ישנו באוטו…

עזבנו את המוטל ונסענו לנהר המבעבע (Boling River) לטבילה במעיין החם. ידענו שיש מעיין חם, אבל כזה דבר מדהים לא תיארנו לעצמנו. הגענו למעיין וראינו שלא סתם קוראים לו ככה – זה נהר חם! מים רותחים שיוצאים בכמויות מהסלע וזורמים במפלים ובבריכות קטנות. למרות הקור העז, פשטנו את בגדינו ונכנסנו למים הרותחים. התחושה הייתה כל כך טובה, קר ושלג ואנחנו בתוך מים חמים בטבע, נרגעים ומתקלחים במפלים הרותחים.

לאחר שעה קלה, החלטנו להמשיך הלאה. יצאנו מהמים הרותחים לקור העז וקפאנו. היה קר מאוד אבל התחושה בגוף מדהימה.
חזרנו לאוטו, התחממנו קצת ורצינו להתחיל לנסוע בפארק, אבל התברר לנו שאין עוד מקום לישון בו בדרך, לכן חזרנו ללילה נוסף במוטל עם הרגשה טובה וציפייה ליום המחר…

View Larger Map

נהר הקולומביה זורם מקולומביה הבריטית בדרום קנדה ועד לצפון מערבה של ארה"ב. מבחינת נפח זרימת המים, נהר הקולומביה הוא הנהר הגדול ביותר הזורם לאוקיינוס השקט בחצי הכדור המערבי וכן הרביעי בגדולו בכל צפון אמריקה.

יצאנו מפורטלנד ונסענו מזרחה, בדרך יפה לאורכו של נהר הקולומביה. היעד שלנו היה מפל מולטונומה (Multnomah Falls), מפל מולטונומה הוא מפל גבוה (189 מטרים) ומדהים ביופיו.
לאחר נסיעה קצרה ויפה לאורך הנהר, הגענו למפל. ואכן נפעמנו מהמראה. מפל גבוה, הנופל בשתי קומות בקניון צר ירוק ומלא צמחייה.
עלינו ל"קומה השנייה" של המפל, עמדנו על הגשר התלוי מעל המפל. המים הנופלים בעוצמה מעצבים את האבן בכל רגע ורגע. שמענו שבשנת 1995, נפלה מהחלק העליון של המפל אבן בגודל של משאית והתיז כמויות אדירות של מים על העומדים בגשר ואף פצע חלק מהם… מדהים לדעת ששינויים אדירים כאלה מתרחשים בכל רגע…

אחרי המפל התחלנו לנסוע צפון-מערבה לפארק אולימפיק.
הפארק הלאומי אולימפיק (Olympic National Park) נמצא בחצי האי אולימפיק שבמדינת וושינגטון. הפארק הוא "ביוספרה" – אזור אחד שבו יש גם קו חוף, גם יער גשם ממוזג וגם הרי קרח. זו הסיבה שהוא כל כך מיוחד ומדהים.
הגענו לאולימפיק בערב וטיילנו על חוף ים קסום ומיוחד.

אחרי שהעברנו לילה גשום בעיירה נידחת, קמנו בבוקר והלכנו לחפש מעיינות חמים ביער הגשם. נסענו ונסענו בתוך היער, עד אשר הגענו לתחילת המסלול. התחלנו ללכת וביוחד בשבילנו הפסיק הגשם. טיילנו ביער כמה קילומטרים, נהנים מכל רגע – זה היה היער היפה ביותר שהיינו בו אי פעם! צמחיה עבותה, עצים, שרכים, פטריות, טחב שגדל על גזעי העצים עצי ארז בשלכת, גווני ירוק וחום, נחלים ומים זורמים בכל מקום.

ובסוף המסלול הקסום הגענו לבונוס – מעיינות חמים. הלכנו ולהכנו ופתאום התחלנו להריח את הריח המוכר של גופרית. הריח המסמן נביעה של מעיינות חמים. מצד ימין ראינו בריכה קטנה של מים חמים, רק שהיא הייתה קטנה מדי. המשכנו ללכת, עברנו עוד כמה בריכות והגענו לבריכה גדולה מספיק לרחצה, בין העצים מעל הנחל הזורם.
פשטנו את בגדינו ונכנסו למים החמים, מרגישים את הנעימות מתפשטת בכל הגוף ומרפה את השרירים. רחצנו במעיין החם, נרגעים ונהנים להקשיב לקולות הטבע.

כאשר החל לרדת הערב, שמנו פעמינו חזרה בשביל המתפתל אל האוטו. נסענו לעיר הקרובה, החנינו, נכנסו למצב ואן והלכנו לישון מרוצים מהיום ומצפים למחר – נסיעה לסיאטל.

View Larger Map

אינסוף חוויות עברו עלינו מאז הפעם האחרונה שכתבנו בבלוג, והגיע הזמן להשלים פערים…

לאחר שעזבנו את החווה סטינו קצת מהדרך בנסיעה חזרה דרומה לשמורת ה"רדוודס" (Redwoods) – יערות של עצי ענק.
הרדוודס הם בין העצים הגדולים והעתיקים ביותר בעולם, גובהם מגיע למעל 100 מטרים קוטרם מגיע ל-2-3 מטרים.
יער הרדוודס הוא יער מדהים וקסום. בגלל גובהם האדיר של העצים, מעט מאוד אור שמש מגיע אל הקרקע. כתוצאה מכך, מתפתחים להם צמחים מיוחדים, שרכים וטחב בכל מקום.
טיילנו ביער והרגשנו ממש כמו בתפאורה של סרט פנטזיה. עצי ענק, גזעים חלולים וגזעים נפולים, גשרי עץ מעל הנחל והמון ירוק.

הביקור ביערות בהחלט היה שווה את הסטייה בדרך, ולאחר שטיילנו ביערות המיוחדים כל היום, ההמשכנו צפונה במדינת אורגון לעבר "קרייטר לייק" (Crater Lake).
"קרייטר לייק" הוא מקום מיוחד במינו. לפני 7,700 שנים התפרץ הר געש ענק וממש כמו דבורה שעוקצת, הר הגעש מת לאחר ההתפרצות, קרס פנימה ויצר מכתש ענק בפסגת ההר. עם השנים התמלא המכתש בגשמים ובמי-שלגים והפך להיות אגם ענק ומיוחד. בגלל עומקו של האגם, 594 מטרים – האגם העמוק ביותר בארה"ב, צבעו כחול-טורקיז "זוהר".

התכנון היה להשאר באגם יום ולילה ולטייל, אבל מזג האוויר כנראה רצה שנמשיך הלאה. גל קור "ארקטי" פקד את האזור והוריד את הטמפרטורה אל מתחת לאפס. העדפנו לישון במקום קצת יותר נמוך וקצת פחות קר ולא להפוך לקרטיב בשנתנו באוטו…
עשינו סיבוב קצר ברגל לתצפית על האגם והמשכנו לנסוע צפונה בירידה מהר הגעש. גם הנסיעה עצמה הייתה מדהימה ולכל אורך הדרך ראינו את האגם, משתקף בשמש, עם העצים והשלגים מסביב.
עצרנו בדרך בעיירה שכוחת אל והלכנו לישון. עדיין היה קר עד מאוד, אבל עברנו את הלילה בשקט.

קמתי כהרגלי בשש בבוקר, ויצאתי לעבוד. בהעדר סטארבקס, הפעם ישבתי לעבוד ב"סאבוואי".
יש הרבה פרוייקטים מעניינים שאני עובד עליהם והרבה עבודה באינטרנט והרגשתי קצת תסכול שאני עובד מעט מאוד ולא מצליח להתקדם התקדמות משמעותית בפרוייקטים. לכן החלטנו שנעצור בעיר הקרובה ליום שלם לעבודה והתארגנות.

בדרך עברנו ב"מוניומנט הלאומי ניוברי" (Newberry National Monument). לא שמענו יותר מדי ולא ציפינו ליותר מדי ממקום זה, אך הופתענו לטובה. ניוברי הוא אזור טבע עם שני אגמים, גם הם נוצרו כתוצאה מפעילות הרי געש. הגענו לאגם והכנו ארוחת צהריים, היה שקט, רגוע ויפה.
שמענו שיש מעיין חם באזור ואחרי ארוחת הצהריים נסענו לחפש אותו. אנחנו מאוד אוהבים מעיינות חמים… חנינו על גדת האגם היכן ששמענו שנמצא המעיין. הלכנו לאורך גדת האגם בחיפוש אחר המעיין, מריחים את ניחוך הגופרית אך לא רואים את המעיין. לבסוף מצאנו אותו – שלולית קטנה ורותחת של מים מבעבעים. האמת היא שהיא הייתה כל כך קטנה, כך שבקושי את כף הרגל הצלחנו להכניס. שמנו לעצמנו מטרה – לחפור ולהגדיל את המעיין! התחלנו לחפור, נהנים לשחק בבוץ ובמים… אחרי זמן מה אכן הצלחנו להגדיל את המעיין בצורה משמעותית! עדיין לא מספיק בשביל להשתכשך, אבל מספיק בשביל לטבול את הרגליים…

מעיין חם בניוברי

ברדת הערב, התחלנו לנסוע לעבר "בנד" (Bend), העיר הגדולה במרכז אורגון.

View Larger Map

פארק יוסמטי, מתוייר מאוד אבל גם יפה מאוד

מאיה המטורפת קפצה למים הקפואים...

בתוך עץ סוקויה, מהעצים הגדולים בעולם!

מצוקים וסלעי גרניט ענקיים בפארק יוסמטי

ארוחה אחרונה בפארק וקצת עבודה

בלילה אחרי יוסמטי, מצאנו מעיין חם... מתפנקים... (צילום לילה)

לקום בבוקר ולרחוץ במעיין חם... חוויה מדהימה

הפסקת פרסומות - במגרש חניה של סטארבקס על הדרך, אור שרט אוטו חדש של מישהי. fucking shit, asshole, dumbass היו רק חלק מהקללות שנשמעו לאחר המקרה. מזל שיש ביטוח...

Roadtriping - צילום מתא הטייס...

פארק וולקני לאסן (Lassen) - אז ככה נראה גיהנום - נחלים של מים רותחים עם גופרית, קיטורים לוהטים מהאדמה, בוץ מבעבע ואגמים שחורים ורותחים...

מדהים, אין מילים

בריכה שחורה, רותחת ומבעבעת

מתחתינו האדמה רותחת ומבעבעת מעלינו, קר וקצת שלג יורד... חוויה מיוחדת ומדהימה

מתעוררים ליום חדש אחרי לילה קפוא, עם קצת שלג קל שירד...

View Larger Map

חלצתי את נעליי וחציתי את הנחל בחלק הרדוד שלו, צועד בהתרגשות אל הנביעה. עקפתי כמה סלעים, שניים-שלושה צעדים למעלה והגעתי אל הנביעה. בריכה קטנה תחומה באבנים המשקיפה אל הנחל ואל בריכה הגדולה שלמטה.
פשטתי את בגדי לגמרי… אני לבד, חופשי ומשוחרר בטבע. טבלתי את הרגל במים והם היו רותחים… כלומר, לא רותחים במידה כזו שאפשר לבשל ביצה אלא רותחים במידה הטובה ביותר. לאט לאט הכנסתי את הרגליים ואת כל הגוף. שקעתי כולי בתוך המים הרותחים הטבעיים, מרגיש רוגע מתפשט לי בכל הגוף וחיוך עולה על שפתי. מדהים… נרגע, עוצם עיניים, פותח אותן ומסתכל מסביב. המדבר, המים, הנחל, המעיין. הכל כל כך פשוט ויפה!

עד כדי כך היה יפה ומיוחד שלפעמים היה לי קצת קשה לתפוס את כל זה ולהרגע באמת…

לאחר כמה דקות במים הרותחים היה לי חם מדי, בכל זאת זה עדיין מדבר והשמש קופחת. יצאתי מהבריכה, מדלג לי למטה בלי ללבוש שום דבר, הרי אני לבד פה בטבע, והגעתי לבריכה הגדולה יותר, בריכת המים הקרים אליהם זורמים מפלים של מים רותחים מלמעלה. נכנסתי לבריכה, שחיתי, התפנקתי במפלים החמים שעשו לי מסג' ונהניתי…

לאחר כשעה וחצי, החלה השמש להעלם מאחורי ההרים המדבריים והבנתי שהגיע הזמן לחזור. התלבשתי והתארגנתי, חברתי לשביל המתפתל והתחלתי לחזור חזרה. הדרך חזרה הייתה רובה בעלייה, לא היה קל, הגוף שלי רצה רק לנוח ולישון אחרי המעיין, אבל המראה הנפלא של השקיעה במדבר נתן לי כוח ולאחר כשעת הליכה הגעתי חזרה לאוטו.

התחלתי לנסוע חזרה, נוהג בחושך בשבילי העפר, מתבלבל שוב ושוב ולא מוצא את הדרך לכביש הראשי… לבסוף, עייף אך מאוד מרוצה הגעתי לכביש הראשי ונסעתי חזרה ל-Big Bear. הגעתי, נכנסתי ל"מצב ואן", והלכתי לישון מלא סיפוק מהחוויה האדירה המפתיעה שעברתי…