מטיילים חופשי

נסענו בלילה, מחכים לשלג שיפסיק כי בקור כזה פחדנו לישון בואן…
נסענו בחושך עד שהגענו לעיירה קטנה, עצרנו, נכנסנו למצב ואן והלכנו לישון. קמנו בבוקר, היה חושך וירד שלג  זלעפות… התחלנו לנסוע ובמהרה זרחה השמש והפסיק השלג ולנו רגשות מעורבים לגבי כך, שמחה ועצב. אנחנו אוהבים שלג!

לאחר כמה שעות נסיעה הגענו ל"סולט לייק סיטי". סולט לייק סיטי (Salt Lake City) היא העיר הגדולה במדינת יוטה. היא שוכנת ליד… ניחשתם נכון – אגם מלוח. השני במליחותו בעולם. אחרי ים המלח שלנו כמובן. אבל בניגוד לים המלח שלנו, אגם המלח שלהם הוא לא אטרקציה תיירותית. הגענו לעיר וחיפשנו חוף, אבל עד מהרה גילינו – אין חופים תיירותיים והתושבים חושבים שאגם המלח שלהם די מסריח… אז עלינו לגבעה מקומית ועשינו לנו ארוחה מול הנוף היפה. אחרי זה הלכנו לישון.

קמנו בבוקר והלכנו לטייל בסולט לייק סיטי.  העיר היא ה"מכה" של המורמונים, זרם ייחודי בנצרות. אנחנו מצאנו את זה לא מעניין במיוחד, ואת העיר כולה… שקטה ודי משעממת, אבל בכל זאת היה לה יופי מסויים.

למחרת – נסענו למעיין חם באזור! נסענו דרומה על הכביש, סטינו לכביש צדדי ושם לצד הכביש מצאנו מעיין חם מדהים. במעיין היו זוג צעיר והילד הקטן שלהם. התחברנו איתם במהרה ונכנסו לשיחה קולחת על התרבות האמריקאית, עבודה, בריאות, חינוך וגידול ילדים… הם לא היו אמריקאים טיפוסים ומצאנו בינינו הרבה במשותף. לאחר שהזוג הנחמד הלכו לעומת זאת… הגיעו חבורה של צעירים אמריקאים, עם קופסה ענקית של בירה וסבון. הם נכנסו למעיין, שתו בירה והתרחצו. אנחנו, שישבנו בבריכה התחתונה והם בבריכה העליונה, קיבלנו את כל הסבון והג'יפה ויצאנו במהרה…

לאחר הטבילה הנהדרת במעיין על צד הדרך, המשכנו לנו בנסיעה ופתאום, נדלקה הנורית שאומרת "חסר נוזל קרור". אבל רק אתמול בבוקר מלאנו את הנוזל! לקחנו את האוטו היקר שלנו שוב למוסך, סדק ברדיאטור, ביי ביי 300 דולר, שלום עיירה נטושה, מה עושים כאן שלוש שעות? חיכינו בפאסט-פוד מקסיקני מקומי עד שהמוסכניק יתקן. אנחנו מעייפים את הואן הנחמד שלנו… אבל בכל זאת, כבר יותר מ-1000 דולר הוצאנו על תיקונים וזה היה קצת מתסכל. בנוסף אני לא מרוויח מספיק כמו שציפיתי מהעבודה במהלך הטיול וזה המון כסף. ניסינו לקחת את זה בקלות, אכלנו סלט טאקו, קיבלנו בחזרה את האוטו והמשכנו לנסוע לעבר מדבריות יוטה. בדרך עצרנו במוטל דרכים זול ולמרות שהוא היה מסריח במקצת, שמחנו מאוד שמצאנו מקום זול. הלכנו לישון, מחכים ליום המחר בו נגיע למקומות מיוחדים במדבר…

View Larger Map

6:00 רינג רינג, השעון המעורר צלצל. התלבשנו, התארגנו ויצאנו לשירותי הקומפוסט בחצר. כל אחד בתורו, נכנס לתא העצץ הקטן שבחצר ולאחר מכן כיסה את יציאותיו בנסורת ונתן לה להתמזג שוב עם האדמה.
עברנו דרך ערוגות הצמחים, התבלינים, התרנגולות והעיזים ונכנסנו למטבח המשותף.

החווה

המטבח המשותף

ניחוחות של אוכל טרי עלו באפינו בעת שבירכנו לשלום את סטיב ודבי בעלי החווה ואת המתנדבים האחרים. מאיה יצאה לחליבת הבוקר של העיזה השחורה החמודה, אשר עטינה סיפקו חלב עיזים טרי ומשובח.
לאחר ארוחת הבוקר יצא אור ביחד עם הבנים להמשך העבודה על מבנה הקש שבחצר. קירות הקש אשר נבנו לאחרונה יצרו מבנה משושה בעל תקרת עץ. אור עמל על חיזוקם של הקירות ועל הרכבת החלונות.
מאיה יצאה אל החצר, קטפה תפוחים, הכינה ריבות וניקתה למון-גראס טרי מן הגינה. עבדה בבית המרקחת המיוחד לצמחי המרפא אשר בלב החווה, הכינה טינקטורות עשתה מרקחות ולמדה המון תוך כדי העבודה.
בצהרי היום עזרה מאיה בהכנת ארוחת הצהרים, שעשויה מהתוצרת המשובחת של הגינה האורגנית לקבוצה, צלצול נשמע והתישבנו בצוותא בגינה לארוחה טעימה וטריה.
לאחר סיום יום העבודה בערך בשעה שלוש כל אחד לעיסוקו פנה. נכנסנו לחדרנו הנחמד בבית המתנדבים בחווה. מאיה ננחה והסתובבה ואור פתח ביום עבודה חדש בעסקי האינטרנט.
בערב ישבנו כל החבר'ה, ניגנו ושיחקנו ביחד.

מאיה עוזרת במבנה הקש

זאת היתה בהחלט חוויה מיוחדת ומעוררת השראה. אור נזכר באותם דברים בהם התעסק כשהיה ילד – בנייה, גינון, יצירה והניצוץ בעיניו נדלק שוב… מאיה העשירה את הידע שלה מהעבודה בבית המרקחת לצמחי מרפא. נזכרה  בתשוקתה הרבה לחיים הטבעיים והפשוטים וחיזקה את אמונתה בדרכה.
לאחר 5 ימים בהם חיינו בחווה, המשכנו במסענו צפונה להמשך נופים מדהימים, פארקים לאומיים וחוויות מעניינות בדרכים…

View Larger Map

סן פרנסיסקו היא עיר מיוחדת. רחובות מתפתלים עולים ויורדים בהם דוהרות קרוניות קטנות וצבעוניות, הרבה ים וחיות, מסעדות מעולות המגישות מכל טוב הים ואת מאכל הדגל של העיר – קלאם צ'אוודר (Clam Chowder), שזה מרק צדפות מוקרם המוגש בתוך קערת לחם.

הגענו לסן פרנסיסקו בשעת הצהריים וחיפשנו חנייה ליד Pier 39, רציף הדייגים המפורסם של העיר. חנייה במקומות המרכזיים בעיר יכולה מגיעה גם ל-10$ לשעה, אז חיפשנו וחיפשנו ומצאנו חנייה של שעתיים חינם, במורד אחד הרחובות. הרחוב היה כל כך תלול שפחדנו שהאוטו יתגלגל למטה בירידה…
טיילנו ברציף, עוברים בין דוכני פירות הים, מריחים את הריחות, מסתכלים על הים ולבסוף גם טועמים.

רחובות סן פרנסיסקו

רציף 39, אלקטרז ברקע

ערמת ילדים!

בערב נסענו לפארק, והלכנו לתצפית על גשר הזהב, אך ערפל כבד כיסה את הגשר ולא ראינו כלום… טיילנו בפארק בין העצים, באווירה מסתורית של ערפל עם קולות של כלבי-ים הנשמעים מרחוק.

מאוחר יותר, נסענו לפאב בעיר, למפגש של CouchSurfing (מה זה CouchSurfing). במפגש, חברים בקהילה מסן פרנסיסקו וממקומות אחרים בעולם אשר מטיילים בעיר שותים ביחד בירה, מכירים ויוצרים קשרים. ספה לישון עליה לא מצאנו, אבל היה בהחלט כיף.מצאנו חניית לילה במרכז קניות קצת מחוץ לעיר והלכנו לישון.

ביום הבא נסענו לצ'יינה-טאוון, הרובע עם ריכוז הסינים הגדול ביותר בארה"ב. הרבה חנויות מיוחדות, חנויות של שטויות ומסעדות סיניות. נכנסנו למסעדת Sushi Boats, חוויה מהנה ביותר – ישבנו מול תעלת מים ארוכה, כאשר בתעלה שטות סירות עץ קטנות ועל כל סירה צלחות עם סושי. אתה מושיט יד, שולף את הצלחת מהסירה, אוכל בהנאה ובסופו של דבר משלם לפי הצלחות שלקחת.

צ'יינה טאוון

אחרי צ'יינה-טאוון, שוב ניסינו את מזלנו ונסענו לתצפית על גשר הזהב, על מנת לראות את הגשר המפורסם. אך שוב, ערפל כיסה את הגשר ולא ראינו כלום… נסענו לגשר עצמו, "מהגשר בטוח נראה את הגשר" חשבנו לעצמנו… חנינו את האוטו רגע לפני העלייה לגשר ולא האמנו – הערפל היה כל כך כבד שראינו רק כמה מטרים הלאה ואת המראה המרהיב של הגשר הארוך התלוי מעל המים לא ראינו. כנראה שאת המראה הזה נשאיר לתמונות…

מנסים לראות את גשר הזהב

השארנו לתמונות...

כמו שלסינים, לגאים-גאות ולאיטלקים יש רובע משלהם בסן פרנסיסקו, גם להיפים יש את האזור המיוחד להם בעיר. הסתובבנו באזור, הרחובות מלאים בחבר'ה צעירים בעלי מראה "מיוחד", פאבים מגניבים וחנויות מלאות מכשירי עישון למיניהם…
לאחר מכן נסענו לאזור ה"קולינרי" של העיר, על המזח מול הים ואכלנו (סוף סוף) את מרק הקלאם-צ'אוודר המפורסם שבאמת היה טעים בטירוף.

בלילה אמרנו שלום לסן פרנסיסקו, והתחלנו את הנסיעה לכיוון פארק יוסמטי (Yosemite Park), הפרק המדהים ואחד הגדולים בארה"ב!

View Larger Map

טוב אני מתרגשת. זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג. כבר התרגלתם לאור? טוב לא נורא תתחילו להתרגל גם אלי

אני בארצות הברית כבר יותר מחודש ורק לפני כמה ימים נפגשתי עם אהובי והתחלנו לטייל ביחד. התחלנו מסע מופלא של 3 חודשים ברחבי ארצות הברית וקצת קנדה וממה שנראה עד עכשיו מצפה לנו חוויה מטורפת והזויה ביותר.

אז מה עבר עלי עד עכשיו? אחת אחות מדהימה בפילדלפיה, אחת אחיינית מטריפה שלא ראיתי כבר יותר משנה והתאהבתי בה מחדש (לא יאמן כמה כלפתה ילדה בת 4 יכולה להיות), התרגשות ממדידת שמלות כלה בפעם הראשונה, התאחדות עם בחור אחד מדהים שבמקרה הוא גם ארוסי, חוויה מטריפת חושים ביוניברסל סטודיוז, "מצב ואן" הראשון שלי, שיטוטים ברחובות LA העשירים, הכנסת אורחים לבית לארוחת חג מאנשים שבכלל אנחנו לא מכירים וחווית הגלישת ספות הראשונה שלי.

כן כן כל יום קורים דברים חדשים ומעניינים ומה שמדהים בכל זה שאנחנו בטיול דל תקציב אז משתדלים לבשל לעצמנו ולישון או בואן או על ספה של מישהו. וזה ממש מגניב איך אפשר להסתדר בצורה מעולה (והייתי אומרת שהסתדרנו) עם זרימה, יציאה מקיבעון המקובל והראוי ועשיה של דברים בצורה קצת אחרת. כן כן כל האמהות ההיסטריות שאומרות לנו לא לישון ברכב ושטויות אחרות, עוד לא התנפל עלינו איזה פסיכי אמריקאי באמצע הלילה ואנחנו מקווים שימשיך כך. כמובן שיכול להיות שיש כמה מטורפים בארצות הברית אבל בכל זאת שווה לנו לקחת את הסיכון ולטייל טיול מדהים ברחבי הארץ כי אחרת זה לא היה מתאפשר לנו תקציבית.

אני ארחיב קצת מה עבר עלינו בימים האחרונים מאז שפגשתי את אור, הגעתי לLA- אחרי טיסה די ארוכה בהתחשב בעובדה שזאת טיסה בתוך ארצות הברית. אני יורדת במדרגות הנעות ומי מחכה לי שם עם שלט שכתוב עליו "צמפי" טוב ניחשתם נכון – אור. זה היה ממש מרגש ומוזר, בחודש וחצי שהייתי לבד אז בהתחלה ממש התגעגעתי והיה לי קשה להיות לבד אבל אחרי זה כבר דברים זרמו לי ואמרתי לעצמי טוב זה המצב זאת רק אני עכשיו ודי התרגלתי. אז כשנפגשתי איתו שוב פתאום הבנתי עד כמה הוא היה חסר לי, המפגש היה ממש מדהים והיה התחלה נהדרת לתחילת מסע מופלא. נכנסנו לטרטל (הבית על הגב שלנו) וכהפתעה אור לקח אותי למוטל חביב ללילה הראשון שלי איתו, היינו קצת בחדר התארגנו ויצאנו לשדרת הכוכבים, לסיבוב בעיר ויצאנו למסעדה איטלקית נחמדה. למחרת וביום שאחרי יוניברסל סטודיוז, היה שם ממש כיף, התרוצצנו בין המתקנים והרגשנו כמו ילדים גדולים. אתמול הסתובבנו בבברלי הילס, וברודיאו דריב.

בשדרת הכוכבים

Universal Studios

Universal Studios

Rodeo Drive

המכונית החדשה של אור

בערב נפגשנו עם אסף (הכרנו אותו דרך קווץ סרפינג בזמן שחיפשנו מה לעשות בחג) בחור ישראלי נחמד שפתח בפנינו בנדיבות את ביתו ונסענו לארוחת חג ראש השנה אצל משפחה ישראלית/אמריקאית בOC- )כן כמו הסידרה). אז איך הגענו אליהם, חח קשר קצת מוזר ומסובך את אסף רק פגשנו עכשיו בפעם הראשונה הוא הכיר את אלכס לפני שבוע גם דרך קווץ סרפינג, אלכס הזמין אותו לארוחת חג ובגלל שהתארחנו אצל אסף גם אותנו, והארוחת חג היתה אצל חברים של ההורים של אלכס, כן אמרתי לכם שמסובך. מה שמדהים הוא שלמרות שאין לנו שום קשר אליהם, הכנסת האורחים היתה פתוחה ומדהימה! הם נתנו לנו הרגשה של בית קיבלו אותנו כחלק מהם והעברנו איתם ערב נהדר. עכשיו בוקר יום שבת ואני יושבת על המיטה בחדר אורחים של אסף.

ארוחת ראש השנה

היום אנחנו מתחילים לנסוע לכיוון סאן פרנסיסקו מבטיחים לעדכן אותכם בהמשך חוויתינו.

דרך צלחה לנו!

מאיה

מה אם בכל מקום בעולם היה לכם מקום להתארח? מה אם בכל מקום בעולם, היה מישהו שיפתח בפניכם את הלב? זה בדיוק הרעיון של האתר CouchSurfing. זו קהילה ענקית, של אנשים מכל העולם שרשומים באתר למטרה אחת – לארח ולהתארח.
בכל מקום בו אתם נמצאים בעולם, אתם יכולים למצוא מישהו נחמד שיארח אתכם בביתו.

וכך עשיתי בכמה ימים האחרונים… מצאתי באתר מישהו מהאזור, יצרתי איתו קשר והוא הסכים בשמחה לארח אותי בביתו. קוראים לו וולטר, בן 26 מעיירה שנקראת Running Springs.
ביום שישי הגעתי אליו הביתה, בקתה יפה בכפר המשקיפה על היער וההרים. בבקתה אפילו היה לי חדר משלי. הוא קיבל את פני בשמחה ולאחר זמן קצר יצאנו ביחד לבלות. נסענו למרכז בילוי פה באזור ופגשנו שם חבר שלו, גם נחמד מאוד.
ביום שבת נסענו ללוס אנג'לס, הלכנו למוזיאון, הסתובבנו בעיר והלכנו למופע רוק במועדון מפורסם.

וולטר ואני

וולטר, דילן ואני

במועדון Troubadour

התחברתי איתם במהרה. איזה כיף! חברים חדשים, בקתה בהרים…
ביומיים הבאים עבדתי במהלך היום ליד האגם ובערב חזרתי לבקתה של וולטר.

שקשוקה!

המרפסת בבקתה

בעבודה...

אני מאמין שבמהלך הטיול נעשה עוד CouchSurfing. בעיקר בערים, כשקצת קשה לישון בתוך הואן, מה יותר טוב מלהתארח אצל אנשים נחמדים?

מבחינת העבודה עדיין לא קל. למרות שעל פניו זה נראה מדהים – אני עובד במקומות אקזוטיים ובכל זמן שרק ארצה, זה היה הרבה יותר טוב אם באמת הייתי עושה כסף. אז אני מטייל בהרבה יותר צמצום ממה שציפיתי והתחושה היא לא כל כך נעימה, אבל בכל אופן – טיול ארוך לפנינו והרפתקאות לרוב, ואני בטוח שיהיה מדהים.

מחר אני אוסף את מאיה מהשדה תעופה בלוס אנג'לס! סוף סוף, אחרי 40 ימים בהם לא התראנו, אנחנו ניפגש. זה כיף ומרגש. נהייה ביחד כמה ימים בלוס אנג'לס ונחגוג שם את ראש השנה. לאחר מכן נתחיל בנסיעה צפונה למסע המשותף שלנו בארה"ב!